ההזדמנות ההיסטורית של ציפי לבני

בראשית שנת 1965, החלו הדיונים על הקמת גוש פרלמנטרי משותף לתנועת החירות ולמפלגה הליברלית. כבר בחודש אפריל אותה שנה, נערך בתל-אביב טקס חגיגי להקמת 'גוש חירות-ליברלים' (גח"ל). בספרו "הצעד הראשון לכס השלטון", כותב חוקר הימין הישראלי, ידידי פרופ' יחיעם ויץ, ש"האיחוד עם המפלגה הליברלית היה לגבי תנועת החירות שלב חשוב בשבירת החרם שהוטל עליה מיום הקמתה, שנוסף על יחסיה הטובים עם לוי אשכול; שני אלה היו סימנים בולטים במגמת התנועה ומנהיגה לעבר מרכז המפה הפוליטית" (עמ' 228).

האיחוד לא נחל הצלחה מרשימה. בכנסת ה-5 (1961) למפלגה הליברלית היו 17 ח"כים, ולתנועת החירות – 17 ח"כים גם. האיחוד הביא לתוצאה עגומה: 26 מנדטים בבחירות לכנסת ה-6 שנערכו ב-2 לנובמבר 1965. בוועידת תנועת החירות שנערכה ביוני 1966, סערו הרוחות. שמואל תמיר ואליעזר שוסטק ניסו להדיח את בגין, ונכשלו. בבחירות לכנסת ה-7, שנערכו באוקטובר 1969, השיגה גח"ל את אותה התוצאה. רק בבחירות 1973, שנערכו חודשיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, הושגה קפיצה משמעותית כשגח"ל, בניצוחו של האלוף במיל' אריאל שרון, הצטרפה ל'רשימה הממלכתית' שפרשה מרפ"י בהנהגת בן-גוריון, ל'מרכז החופשי' ול'תנועה למען ארץ ישראל השלמה' והשיגה 39 מנדטים. השאר ידוע.

דרושה: מפלגה ליברלית. ציפי לבני. צילום: ג'טי

דרושה: מפלגה ליברלית. ציפי לבני. צילום: ג'טי

הקמת גח"ל הייתה מוצדקת ומוטעית באותה מידה: בגין ידע שהוא זקוק ללגיטימציה ציבורית על מנת להפוך לראש הסיעה השנייה בגודלה בכנסת והמשפיעה ביותר באופוזיציה, גם אם האיחוד יבוא על חשבון אנשי תנועת החירות (שבסופו של דבר, איבדו 2 מנדטים בלבד בסיעה המשותפת). מבחינה פוליטית, לא הייתה החלטה נכונה מזו. אך מבחינה היסטורית, הליברלים כתנועה ישראלית כבר היו בקץ דרכם ב-1965. סביר שחירות הייתה מתחזקת גם ללא הליברלים. אלה האחרונים היו זקוקים לאיחוד עם חירות יותר מבגין. הליכוד הגיע לשלטון בגלל שחיתות המערך ומלחמת יום הכיפורים. ספק רב אם הדבר היה קורה אלמלא המלחמה.

39 שנה לאחר הקמת הליכוד, לליברלים במפלגה כמעט אין זכר. למעשה, את אותם חברי ליכוד המזוהים עם האגף הליברלי בתנועה, ניתן למנות על כף יד אחת. ואפשר שבסופו של היום הנוכחי, תוצאות הפריימריס בליכוד יביאו לידי כך שלא ייוותר אפילו ליברל אחד במקומות הריאליים ברשימת המפלגה, מעבר לרובי ריבלין, שמקומו הריאלי מובטח, ככל הנראה.

נתניהו עשה את הצעד שביצע בגין ב-1965, אך הפעם זה היה ההפך הגמור: נתניהו הבין שכדי לזכות בלגיטימציה ציבורית מחודשת, ולהמשיך להיות ראש המפלגה הגדולה בכנסת שתזכה בבכורה, עליו להתאחד עם 'ישראל ביתנו', שהשקפותיה הן אנטי-ליברליות בעליל. כדי למנוע את קריסת הליכוד לאזור ה-20 ומשהו מנדטים, נתניהו היה זקוק לליברמן, ובכך הפך את הליכוד, בצירוף אנשי 'ישראל ביתנו', למזיגה בין שמרנים, ניאו-שמרנים ואולטרה-שמרנים. פוליטית, כבמקרה של בגין, לא הייתה החלטה נכונה מזו. היסטורית, הליכוד כתנועה לאומית-ליברלית הגיע לקץ דרכו. ליברמן כבר מסומן בידי רבים כמנהיג הימין, וכמחליפו המיועד של נתניהו.

בישראל יש היום מקום למפלגה ליברלית חדשה, בדיוק כיוון שהמפה הפוליטית צפופה במפלגות שמרניות וימניות קיצוניות. הליכוד בגרסתו החדשה לא יכול להיות ביתם של ליברלים. הוא חסר את המזיגה בין צדק חברתי לבין שוק חופשי שאפיינה את הסוציאל-ליברליזם של בגין. חלק גדול מחברי הכנסת שלו עסוק בהתנצחות אינסופית עם מערכת המשפט ומסמן לו כיעד את חברי הכנסת הערבים, משל היו איום על החברה הישראלית (השפעתה של חנין זועבי על ערביי ישראל בטלה בששים ופחותה מההשפעה שהייתה לתופיק טובי או לתופיק זיאד). לרובם אין רצון בהרחבת החברה האזרחית. בשיח ליברלי של אוטונומיה לשלטון המקומי, הפחתת מסים, חירות מקסימלית לפרט וצמצום מעורבות הממשלה במשק עד המינימום ההכרחי. הם בוחרים בשיח לאומני רדיקלי ודומים יותר למקבילה הימנית של מרין לה פן הצרפתייה.

אלמלא יקרה משהו דרמטי בבחירות המקדימות הנוכחיות, ייפרד הליכוד משאריות הליברלים בתוכו. המעטים שיישארו, יהיו מיעוט במצור. לאלה שייפלטו מהרשימה, יהיה צורך בחשבון נפש. הם יוכלו לעשות את מה שעשו חלק מהליברלים החדשים בליכוד, ולחבור לקוריוז המינורי של 'עלה ירוק'. הרציניים שבהם, כלומר הרוב, יצטרכו להכריע אם ברצונם להיטמע בליכוד בגרסתו השמרנית הקיצונית, ששוליה מתחרים במיכאל בן-ארי ובאלי ישי, או לחבור למפלגה החדשה שצפויה להקים ציפי לבני.

בדרכה של לבני נקרתה הזדמנות היסטורית: להקים מחדש את המפלגה הליברלית המתה. ליצור גורם פוליטי ליברלי בנוסח "המרכז הרדיקלי" או "האמצע הרדיקלי" שעליו דיבר תום פרידמן מה"ניו יורק טיימס" לפני כמה שנים. מפלגה בסגנון הליברל-דמוקרטים של סגן ראש ממשלת בריטניה, ניק קלג.

בנאום שנשא קלג בוועידת הליברל-דמוקרטים באביב בשנה שעברה, הוא אמר: "לשמאל יש אובססיה עם (מעורבות) המדינה. לימין – פולחן השוק. אבל כליברלים, אנו שמים את מבטחנו באנשים. אנשים עם כוח והזדמנות בידיהם. מתנגדינו מנסים לפלג אותנו עם התוויות המיושנות שלהם של ימין ושמאל. אבל אנחנו לא שמאל וגם לא ימין. יש לנו תווית משלנו: ליברלית. אנחנו ליברלים ואנחנו מחזיקים בבעלות על המרכז בפוליטיקה הבריטית. הפוליטיקה שלנו היא הפוליטיקה של המרכז הרדיקלי".

אם לבני תיטול לידיה את ההזדמנות להקים את המרכז הרדיקלי בישראל, היא יכולה לעשות היסטוריה. יותר מדי ישראלים אינם רוצים להצביע לסוציאליזם של יחימוביץ'. ועוד יותר ישראלים תומכים בחוסר התלהבות בליכוד, כיוון שאין מבחינתם חלופה פוליטית אחרת. מרכזית וליברלית. המפלגה הליברלית החדשה יכולה להאמיר לכדי 20 מנדטים, וכבר עכשיו גם ללבני וגם ללפיד יש בסקרים באזור ה-15 מנדטים יחד. בדרך הזו, ניתן גם יהיה לייצר את הגוש החוסם שיסכל את המשך שלטון נתניהו וליברמן לארבע השנים הקרובות.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “ההזדמנות ההיסטורית של ציפי לבני

  1. הבעיה היחידה היא שציפי לבני נתפסת כשום דבר ולא כלום. היא חסרת אינטלגנציה הנהגתית ואולי גם בכלל. היא לא ראויה פשוט. השנאה שלה לנתניהו והאגו שלה מעבירים אותה על דעתה.

  2. הסיבה שהליברלים אף פעם לא מנצחים (לא רק בישראל) היא שהליברליזם כמעט תמיד מנצח. יש איזשהו פוליטיקאי משמעותי בישראל שמתנער מהתווית של ליברליזם? פייגלין מגדיר את עצמו כליברל וגם יוסי גורביץ. מישהו מהמיינסטרים הישראל לא מקבל כיום את האג'נדה של זכויות הפרט והשוק החופשי, לפחות במידה כזו או אחרת? מישהו באמת מתכנן לחזור לכלכלה ריכוזית או לבטל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו? גם אלה שמנסים לנטרל את החברה האזרחית עושים את זה לעתים קרובות ממניעים "ליברלים", לפחות בעיני עצמם. אפילו מלחמה בישראל נעשית מטעמים ליברלים.

  3. א. אני באמת לא מבין את ההתעלמות מפייגלין, ליברל אמיתי, בעצם הליברל היחיד האמיתי בליכוד.
    ממתי בגין מרידור או איתן ליברלים? העובדה שהם מחזיקים בעמדות מרכז הופך אותם לליברלים?
    זה מעיד על לא יותר מבורות, לא ראיתי פעם אחת אותם מקדמים את חירות הפרט וחופש כלכלי.

    ב.ציפי לבני? נו באמת? עד כמה אפשר לרדת, אתה מחשיב את עצמך כמבין? אויבר חוכם? משכיל? ציפי לבני היא לא יותר אופורטוניסט שמחליפה מפלגות כמו גרבים, מייצגת את המרכז-שמאל, מה חוץ מזה איזה דבר ליברלי היא עשתה? אני לא מאמין שקראתי ברצינות את הטורים שלך במקור ראשון, נשבע לך אני מרגיש מטומטם. או שפשוט הרגש השתלט לך על השכל באמת שאין לי מושג, זה מרגיש כמו מקרה מהסדרה של דוקטור האוס, שמע לי לך לבדיקות.

    אם כבר תנועה ליברלית אמיתית במלא מובן המילה שמייצגת את המרכז זו עלה ירוק-הרשימה הליברלית, כל השאר הם תנועות לקידום אישי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s