ביבי, איפרגן והמלחמה הבאה

עד לפני יומיים, השם משה איפרגן היה ידוע בעיקר לברנז'ה הליכודניקית. איפרגן בליכוד כבר שנים ארוכות. ראשי מפלגה התחלפו, התפטרו וחזרו, והוא היה שם. תמיד. אתמול, הוא העלה באתר פעילי הליכוד איזו מודעה הזויה נגד נפתלי בנט. הוא גם שילם עליה במיטב כספו. במפלגה ראו את המודעה, ונבהלו. "בהלה" בליכוד היא מושג חדש שקיים בתנועה מאז שעלה נתניהו לגדולות ב-2005, לאחר פרישת שרון ואנשיו מהליכוד. ספק רב אם שרון או מי מטעמו היו מגיבים בהיסטריה כזו למודעה של פעיל בשטח באיזה אתר אינטרנט. נתניהו הפעיל את התותחים הכבדים. המוציא והמביא אקוניס כבר פנה לוועדת הבחירות והציע לקיים חקירת משטרה, ובסופו של יום גם הודיע מי שהודיע שאיפרגן יועף מהליכוד. משל אין חוקה, אין בית דין, אין בית משפט. ככה אפשר להעיף פעילים. אז זהו, שלא.

לא סומכים עליו. בנימין נתניהו

לא סומכים עליו. בנימין נתניהו

פרשת איפרגן היא סימפטום לבעיה שבה מצוי הליכוד במערכת הבחירות הנוכחית: מי שתומך במפלגה, עושה זאת למרות נתניהו. מצעד הפעילים שבאים ללשכותיהם של שרים כמו סילבן שלום כדי להתלונן עליו, הוא ארוך במיוחד. יותר פעילי ליכוד היו רוצים במנהיג אחר למפלגה. הם מרגישים תקועים עם ביבי. איתו ועם המנגנון המשומן, הבלתי-יעיל, ההיסטרי והממומן היטב שלו. הם יודעים שמבחינה אלקטורלית, ערכו של נתניהו הוא באזור ה-20 מנדטים. את האיחוד עם 'ישראל ביתנו' אישרו כדי לא לבזות עוד את המנהיג. יש בדי-אן-איי הליכודי נאמנות חסרת תקדים למנהיג, מהסוג שלא קיים בשמאל ושניתן לפענחה רק באמצעות ההבנה ששורשי הליכוד הם במחתרת, בעוד ששורשי השמאל הם בשלטון.

במצב הנוכחי, הליכוד מאבד תומכים מיום ליום. רבים יזכו במנדטים של הרשימה המשותפת לנתניהו ולליברמן. יש איזה מיתוס שלפיו המצביעים בורחים כי הם חושבים שביבי יהיה ראש הממשלה הבא ולכן שווה לתמוך בחיזוקית מימין, ואולי גם באיזו חיזוקית משמאל. אז ראשית כל, נתניהו אכן יהיה ראש הממשלה. אבל המצביעים לא בורחים כי הם בטוחים שבלאו הכי הוא זה שירכיב את הממשלה הבאה. הם חוברים לנפתלי בנט ול'בית היהודי', ובחלקם גם למפלגת העבודה ואפילו קצת לציפי לבני וליאיר לפיד, משום שהם לא סומכים באמת על נתניהו. לא בתחום החברתי, לא בתחום המדיני והבטחוני ובוודאי לא ביכולתה של ישראל לשרוד את האתגרים הניצבים בפתחה.

אם הייתה חלופה לנתניהו, המצביעים היו נוהרים בהמוניהם. אם השר משה כחלון היה מקים מפלגה מתחרה, רשימת הליכוד ביתנו הייתה מגרדת את 20 המנדטים מלמטה. הבעיה היא שבהיעדר חלופה, השאלה היא איזה פרטנר יש לחזק בקואליציה הבאה על מנת למנוע מביבי לפשל בגדול. כולם יודעים שתקציב הגזירות והעלאות המסים בדרך. וכולם מבינים שניצני האינתיפאדה השלישית כבר מופיעים ביו"ש. וכולם בטוחים שעימות עם אמריקה ואירופה יזיק לישראל. לכן, הציבור רוצה את ברק במשרד הביטחון, את לבני במשרד החוץ, את נפתלי בנט מיישר מימין ואת שלי יחימוביץ' דוחפת משמאל. כל פעם שביבי יסטה הצדה, יהיה מי שיחטיף לו סטירה: סטירה מדינית, סוציאליסטית, התנחלותית, העיקר שיקבל סטירה ולא יפשל כפי שקרה במלחמת הברירה מול החמאס שנגמרה בתבוסה ישראלית מוחצת.

ליברמן אומר למקורביו שכל תוצאה מעל 30 מנדטים תהיה הישג. הוא יודע על מה הוא מדבר. בניגוד להערכות, שליברמן הסכים לאיחוד עם ביבי כי הוא קנה את תחזית הניצחון של רומני בארה"ב, מנהיג 'ישראל ביתנו' הבין, כי זמנו של נתניהו קצוב. הוא העריך שביבי הוא ברווז צולע ושהקדנציה הקרובה תהיה קצרה במיוחד. תחזית בגידתו של דני איילון וכתב האישום החמור בפרשת השגריר לא חלפה במוחו של שר החוץ שהעיף מהרשימה את סגנו. עכשיו שניהם באותה סירה: נתניהו שוקע עם מפלגה מבולבלת, כועסת, נבוכה, וליברמן מתעסק בלהציל את עצמו מכתב אישום שייגמר בקלון ויעיף אותו מהזירה הציבורית. במצב הזה, אם נתניהו יקבל בבחירות הקרובות 30 מנדטים, הוא צריך לקחת את שרה והילדים לכותל ולברך את ברכת הגומל. הוא יזדקק להרבה חסד אלוקי כדי לשרוד את הקואליציה הקרובה. אם יקבל פחות ממספר הזהב הזה, הפריימריס בליכוד יתחילו בליל ה-22 בינואר.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ביבי, איפרגן והמלחמה הבאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s