זה לא ז’בוטינסקי

פורסם בעיתון "הארץ" בתאריך 3.4.2013

תנועתו של זאב ז'בוטינסקי מעולם לא היתה תנועת חד־נס. כן, זה מפתיע, משום שראש בית"ר עצמו הטיף תמיד לחד־נס, לדגל האחד, להתרכזות ברעיון הלאומי ולנטישת אידיאות זרות ומפריעות כמו הסוציאליזם. אולם בפועל, התנועה הרביזיוניסטית – ואחריה תנועת החירות, גח"ל והליכוד – היתה תמיד תנועה של ל' כפולה: הלאומית והליברלית. תנועת ז'בוטינסקי, שהוקמה רשמית בשלהי אפריל 1925, בוועידה הראשונה של הסתדרות הציונים הרביזיוניסטים (הצה"ר), היתה קודם כל לאומית וביקשה להעריך אל־נכון את יחסם של הערבים לשאלה הארצישראלית. הערכתו של ז'בוטינסקי היתה מפוכחת ועל פיה גם ביסס את תפישת "קיר הברזל".

לא רק חד-נס. זאב ז'בוטינסקי. צילום ארכיון: לע"ם.

לא רק חד-נס. זאב ז'בוטינסקי. צילום ארכיון: לע"ם.

ברם, הצה"ר ובית"ר התעקשו על שני עיקרים מרכזיים ביחס לערבים בכלל, ולמשטר החברתי שישרור בארץ ישראל בפרט: דמוקרטיה לאומית, שוויון־זכויות גמור לערביי הארץ, התנגדות לגירושם וחתירה לרוב יהודי בשתי גדות הירדן ללא דחיקת הערבים. ז'בוטינסקי לא היה רק "מפוכח" לגבי הערבים; הוא גם היה דמוקרט כלפיהם. כאשר מזכיר פרופ' משה ארנס את הפולמוס סביב ועדת פיל מ–1937 (משה ארנס, “רחמי השמאל וגעגועיו”, “הארץ” 22.3), הוא מדגיש את התנגדותו של ז'בוטינסקי (שסבר כי מן הנמנע יהיה להגן על המדינה היהודית בגבולות המוצעים). אך התנגדות זו עולה בקנה אחד עם התבטאויותיו על האי־מוסריות של גירוש הערבים מהארץ (1927), שאיפתו לשלום עם ערביי ארץ ישראל והתחייבותו ש"לעולם לא ננסה לדחוק מישהו מארצנו" (1923). ז'בוטינסקי היה אפוא לאומי־ציוני, ליברל ודמוקרט. כל ניסיון ליטול מהגותו את המאפיין הליברל־דמוקרטי ולהחזיק את זה הלאומי, נדון לכישלון.

ההגות המרכזית של ז'בוטינסקי מדגישה את רעיון המדינה היהודית במסגרת שלמות הארץ. מבחינתו, מדינה יהודית ודמוקרטית היא העיקרון המדריך. הוא שלל בעדותו בפני ועדת פיל את הטענה, כי הרוב היהודי בארץ יגרום סבל למיעוט הערבי. הדמוקרטיה, מבחינתו, היתה ערך עליון גם ברמה התנועתית: במכתבו אל ישראל רוזוב, מראשוני הצה"ר ומעוזריו, מדגיש ראש בית"ר את ההיבט הדמוקרטי בהתנהלותה של תנועתו: "איני מצייר לעצמי שום עבודה זולת עבודה קולגיאלית; ואם מחר אקבל קול אחד פחות מחברי, הרי בלא הרגשת עלבון כלשהי אצטרף אליו כעוזרו… אתה אינך יכול להאמין, שלעת זיקנה אסתלק מן העקרונות שעליהם גדלנו, ואגרר אחר תואר של מנהיג, שאני בז לו עד כדי בחילה" (9.11.1933).

הליכוד של ימינו איננו מתקרב לדרכו של ראש בית"ר. לא במחויבותו לדמוקרטיה, לא בשאיפתו לשוויון מלא לאזרחי ישראל הערבים, לא בהבנתו את הצורך במדינה יהודית ודמוקרטית ואפילו לא בתקיפות מול הערבים. העמדה הבלתי מתפשרת שהציג עד כה הליכוד בשאלת המדינה הפלסטינית היתה ועודנה נכונה: נסיגה לקווי 67', ויתור על ירושלים והתקפלות נוכח תביעת השיבה הן מתכון לאסון לאומי. אולם האם די בעמדה מדינית ריאלית ותקיפה כדי להתהדר בקירבה אל מורשת ז'בו? האם בשעה שח"כ מירי רגב מכנה את מהגרי העבודה והפליטים "סרטן", היא מייצגת דבר מן המסורת הז'בוטינסקאית? האם כאשר ח"כ אופיר אקוניס מוצא עצמו מוקף בבית המשפט העליון במיכאל בן־ארי ובחסידי כהנא, בדרישה הפופוליסטית לפסול את בל"ד, ובכך משחק לידי הקיצונים שבהנהגת ערביי ישראל, הוא "ז'בוטינסקאי"? האם בשעה שח"כ דני דנון הסית את ההמון המשולהב בהפגנה שנערכה במאי 2012 נגד המסתננים האפריקאים וזעק "גירוש עכשיו!" (ובסופה יצאו המוסתים לעשות שפטים באפריקאים תמימים) היה בו משהו בית"רי? והאם יש ספק שח"כ משה פייגלין, המצדד בטרנספר מרצון של ערביי הארץ ובהפרדת התושבות מהאזרחות, קשור לתורת ז'בו?

ראשי הליכוד מודעים, בחלקם, למקום הקיצוני שאליו נסוגה המפלגה. דומה כי אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו מבין כי אם ימשיך הליכוד בדרכו זו, המפלגה תמצא עצמה בבחירות הבאות עם פחות מנדטים משהיו לה בכנסת הראשונה. כבר עתה לליכוד יש אך שישה מנדטים יותר משהיו ל”חירות” בבחירות שנערכו בשנת 1949. אם לא תתחיל לגבש עצמה כלאומית, דמוקרטית וליברלית באותה נשימה, תנועת הליכוד עלולה למצוא עצמה במצב קשה יותר מזה שנמצאת בו מפלגת העבודה, שגם היא מקדמת איזו היברידיות מוזרה של סוציאליזם כלכלי שאיננו שמאלי מבחינה מדינית. אם ימשיך הליכוד בדרכו של ארנס, הוא ותנועת העבודה יהפכו בקרוב למצבות של עבר מפואר ולא לתנועות פוליטיות חיות ודינמיות.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “זה לא ז’בוטינסקי

  1. ציפי חוטובלי היא ממשיכת דרכם של ז'בוטינסקי ובשארה וראוי שתעמוד בראשות הליכוד ישראל-פלסטין ביתנו ותקים יחד עם חנין זועבי, מרב מיכאלי ואורית סטרוק את מדינת כל אזרחיותיה, על אפן ועל חמתן של ציוניות המעיזות לכנות עצמן פמיניסטיות ושמאלניות.

    מסבירה חנה קים: "ככל שהזמן חולף, כך צומחת ההבנה שחזון ז'בוטינסקי הוא זה שעשוי לנצח, בזכות חזונו של בן-גוריון. קודם מדינה קטנה עם הגמוניה יהודית וממשל צבאי לשארית הפליטה של הפלסטינים שנשארו כאן ושארית הפליטה של השואה שהגיעה לכאן, תחת הכסות של המונח "ישראלית". אחר כך מדינה דו-לאומית, מהים עד הירדן, על פי חזונם של ז'בוטינסקי ועזמי בשארה". https://www.facebook.com/hk1957/posts/630050693687044

    מזכיר דוד מרחב: "…דמוקרטיה לאומית, שוויון־זכויות גמור לערביי הארץ, התנגדות לגירושם וחתירה לרוב יהודי בשתי גדות הירדן ללא דחיקת הערבים".
    מזכיר זחאלקה: "יש סוד אפל לדמוקרטיה הישראלית. זו דמוקרטיה שבנויה על טרנספר. מדינה יהודית יכלה להתקיים בשני תנאים; או שמגרשים את הערבים או שעושים אפרטהייד. זה לא משפט שלי, זה מאמר שכתבה חנה ארנדט ב-1941. אז למה עשו טרנספר ולא אפרטהייד? כי לאבות הציונות היה דימוי עצמי של דמוקרטיה. הם ראו את עצמם דמוקרטים ולא יכלו לסבול מצב שבו יש שלילת זכויות, הם לא רצו במדינה ערבים שאין להם זכויות. אם רצו להקים רק מדינה יהודית, הפלסטינים יכלו להישאר פה עם אפרטהייד. אם רצו גם יהודית וגם דמוקרטית זו משוואה בלתי פתירה בלי טרנספר. רק ברגע שמספר הערבים קטן ל-11 אחוז, הם עשו את הדמוקרטיה. זה החטא הקדמון. אנחנו קרבנות הדמוקרטיה – לא רק קרבנות המדינה היהודית".

    ברכות על פרסום המאמר בהארץ המציג היטב את הבעיה. טוב תעשה אם במאמריך הבאים תציע לאנשים החושבים שהם שמאל את הפתרון, אופציית חוטובלי-זועבי.

  2. מאמר מעולה ואני מסכים בכל מילה ז'בוטינסקי היה דמוקרט גדול ואוהב אדם על אף שנאת דוד בן גוריול גלפיו. איש ציוני בכל רמח איבריו ושסה גידיו שאדם והחברה לדוגמה מירי רגב מייצגת בעיניי משהו שהוא בין פייגלין לבין מיכ בן ארי מששהו קיצוני ומסוכן. למשל חוק השמוע לשופטים הוא בעיניי חוק מסוכן ושיש בו סכנה לדמוקרטיה שלנו ולעצם קיומה של המדינה היהודית כשמירי רגב כנתה את הסודנים בהפגנה ההיא בתחנה המרכזית סרטן זה היה בעיניי מספיק כדי לדעת שהיא לא מגיעה לקרסוליהם של נסיכי הליכוד קרי בני בגין מיקי איתן ורובי ריבלין ודן מרידור דמוקרטיה לאומית במסגרת מדינה יהודית יכולה רק במסגרת של מדינה יהודית עם רוב יהודי תוך שמירה על הזכויות והכבוד של המיעוט שחי בתוכה. רק כך נוכל להבטיח את קיומה הנצחי של מדינת היהודים ואת קיומו של עם ישראל בארץ ישראל לנצח נצחים.מנחם בגין שהיה דמוקרט גדול איש גדול.שחלם ארץ ישראל אבל ידע להתפשר (חוזה השלום עם מצריים 1979 ) ולכן אני מצר על כך שאנשים כמו בני בגין דן מרידור ומיקי איתן אינם כבר בליכוד.אנו חפצים בדמוקרטיה לאומית במסגרת מדינה יהודית אז רק מתוך מתן דגש על שויון זכויות גם למיעוט שחי בתוכינו. אפשר להיות אנשי ארץ ישראל השלימה אבל גם דמוקרטים. עובדה שזה הולך יחד. וגם נציגי המגזר הערבי בכנסת צריכים לעשות שיעורי בית הם אינם יכולים מצד אחד לשבת בפרלמנט הישראלי ולדרוש זכויות והטבות ומצד שני ללכת נגד המדינה שאליה הם משתייכים.אי אפשר להחזיק את המקל בשתי קצוותיו. תודה רבה.גם אם יש לי מחלוקת עם הנציגים הערבים בכנסת על הדרך פסילתם תביא לעירעור הדמוקרטיה ולסכנה של המדינה היהודית. חברים וחברות יש לנו ארץ אחת מדינה אחת מולדת אחת הבה נשמור על המכורה הזאת לנצח. ונוכיח שאנו ראויים לה. לאור חזונו של הרצל ז'בוטינסקי ובן גוריון. שבוע טוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s