טור שבת: מי מעוניין בהגדלת הגירעון?

אם נכונים הדיווחים על כוונתו של שר האוצר לפיד להגדיל את הגירעון במשק ולהוריד במחצית את הקיצוץ הצפוי, תהיה זו שגיאה היסטורית של יו"ר 'יש עתיד' אך לא פחות מכך – איום על עתידה הכלכלי של ישראלי. לא במקרה, זכה הצעד הזה לשבחים מצד האופוזיציה. כשהציגה יו"ר האופוזיציה יחימוביץ את תכניתה הכלכלית השאפתנית לפני הבחירות, היא טענה כי מן הנמנע לממשה בלא הגדלת הגירעון. גירעון מנופח והוצאות ממשלתיות גדולות הן אבן־יסוד בכלכלה סוציאליסטית. אלה היו הקשיים הגדולים שעמדו בפני ממשלת ישראל בראשות פרס, משזו באה לממש את תכנית הייצוב למשק ב־1985. שרי האוצר של הליכוד, יצחק מודעי המנוח ואחריו עו"ד משה נסים יבל"א, נקטו במדיניות ליברלית של הורדת מס ההכנסה השולי המרבי ליחידים אל מתחת ל־50 אחוז, הורידו בצורה דרמטית את מס החברות, ביטלו את מס־המעסיקים וחיסלו שורה של מסים שביקשו לכסות את גירעונות השנים שקדמו לכהונתם. כך נוצרו יתרות בתקציב, צמיחה בת 6 אחוזים וירידה דרמטית באינפלציה אגב הקטנת החוב החיצוני של ישראל.

מודעי ונסים פעלו לפי המקסים הליברלי: כמה שפחות מסים, כמה שפחות הוצאה ממשלתית. הם הקפיאו את השכר במשק, צמצמו את ההעסקה בחברות ממשלתיות תוך פיטורי עובדים, הקטינו את תשלומי־ההעברה והסובסידיות ואסרו על בנק ישראל להדפיס כסף כדי לממן את גירעונות הממשלה, קרי: מניעת הרחבה פיסקאלית. למרבה הצער, היעדר מגמה נוספת של צמצום הוצאות הממשלה הביאו לשקיעה נוספת של הכלכלה, שניצלה בעקבות העלייה הגדולה מבריה"מ שהחלה ב־1989.

נתניהו מנסה לנטרל אותו. שר האוצר, לפיד.

נתניהו מנסה לנטרל אותו. שר האוצר, לפיד.

לפיד פועל אפוא בניגוד מוחלט לקו שנקטו בו קודמיו בתפקיד, או ליתר דיוק: אלה שרצו להצליח בתפקידם. העובדה, שרה"מ נתניהו – שהדגיש בפני יחימוביץ את סירובו להעלאת הגירעון במשק, שותק נוכח ההחלטה המסתמנת – מעלה תהיות בדבר רצונו לגרום לכישלונו של לפיד, גם במחיר התרסקות הכלכלה, עלייה באינפלציה ומיתון עמוק. המדיניות הפיסקאלית השמרנית, המקורית (ויהיו שיאמרו, הקיצונית), של נתניהו עולה בקנה אחד עם תפישותיו של נגיד בנק ישראל היוצא, סטנלי פישר, שב־1989 כתב בחיבור משותף לו ולנגיד הבנק לשעבר, מיכאל ברונו, כי הגדלת הגירעון וההוצאה הממשלתית מתוך תחושה שניתן להוציא "על הכול", למן ביטחון וכלה ברווחה, הייתה שגיאה איומה. פישר ליווה בשעתו את תכנית הייצוב מטעם הממשל האמריקני בראשות הנשיא המנוח רייגן, שנתן לישראל מיליארד וחצי דולר סיוע חירום בעת הפעלת התכנית.

בסופו של יום, יצטרך לפיד לבחור בין הגישה הפופוליסטית של שלי יחימוביץ, החותרת להגדלת ההוצאה הממשלתית ללא מקורות כלכליים זמינים (תכניתה הכלכלית טרם הבחירות זכתה לשלל כינויי־גנאי), לבין גישה מרסנת, המבקשת לקצץ דרמטית בהוצאות הממשלה, להוריד מסים, להפריט חברות, להקפיא את השכר במגזר הציבורי ולאפשר ייבוא מוצרים, בעיקר בתחום המזון, תוך הורדת המכסים. אכן, הבחירה בגישה השנייה עלולה להביא את שר האוצר לעימות בלתי־רצוי מבחינתו עם יו"ר ההסתדרות עיני והוועדים הגדולים, אגב סיכון בשביתה ארוכה וממושכת. אך כל מדיניות שתבכר את הפשרה בדמות העלאת הגירעון ל־4.9 אחוזים עלולה לעלות למשק הרבה יותר משתעלה השביתה הכללית שמתכנן עיני.

ראש הממשלה נתניהו יודע זאת. אך במקום להכתיב יחד עם שר האוצר סדר יום כלכלי ולתת לו גיבוי מוחלט אל מול איומי ההסתדרות והוועדים, הוא ממשיך בגישה שעיקרה נטרולו של לפיד כמועמד אפשרי מולו בבחירות הבאות. למרות חששו מהתמודדותו של אולמרט, נתניהו מעדיף את רה"מ לשעבר כיריב, ולא את לפיד. התנהלותו בנושא הכלכלי – לצד יישור הקו עם לבני בשאלת הסכנה הנשקפת ממדינה דו־לאומית וניסיון לחדש את תהליך השלום תוך קרע עם הימין – מעלים תהיות רבות בדבר תכניותיו לגבי הרכב הקואליציה העתידית. אם מישהו צריך הוכחה נוספת לכך שרה"מ מעולם לא ויתר על מפלגת העבודה והחרדים כשותפים קואליציוניים, הנה באה התנהלותו בימים האחרונה שמחזקת עוד יותר את ההערכה, כי נתניהו – שלפיד כנציג מעמד הביניים ובנט כנציג המתנחלים אינם חביבים עליו במיוחד – מבקש לפעול כך שבתוך שנה, ההרכב הקואליציוני ישתנה לטובתו ויאפשר לו למשול בנחת עוד ארבע שנים, ולצדו יריבים מוחלשים במיוחד ונטולי־שאיפות.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s