"האביב התורכי" של ארדואן

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 3.6.2013

מי שיעיין בתולדות ההיסטוריה האנושית, החל בתוקידידס וכלה באדוארד גיבון, יתקשה למצוא תיעוד להפגנות המוניות שפרצו בגלל עקירת עצים. אולי תורכיה היא אומה ייחודית עם רגישות אקולוגית מיוחדת במינה, אולם מה שקורה באיסטנבול ב־72 השעות האחרונות נראה יותר כמו ניסיון מאוחד של השמאל החילוני מכאן, והאסלאמיסטים הקיצונים מכאן, לערער את שלטונו של מנהיג 'מפלגת הפיתוח והצדק', רה"מ ארדואן. כאשר שומעים סיסמאות כמו "אחדות נגד הפשיזם", חדי־העין יכולים כבר להבחין ברקע בדגלים האדומים המנצנצים.

שלטונו של ארדואן אינו דמוקרטי במיוחד; יותר נכון להגדירו כ"סמכותני". לבטח איננו פשיסטי. הניסיון של השמאל לקעקע את דמותו כפשיסט מבקשת לערער את הלגיטימיות שלו, בברית עם האסלאמיסטים. לכאורה, ברית שכזו נוגדת כמעט את המציאות, כיוון שארדואן הוא־עצמו אסלאמיסט, ומרחק רב שורר בין מפלגתו, אק"פ, לבין המורשה החילונית של קמאל אתא־תורכ, אבי התורכים, שבאוקטובר השנה יצוין יום השנה ה־80 להקמת הרפובליקה שאותה ייסד על מצע של חילוניות ולאומנות. העניין הוא שארדואן הרחיק עצמו מהאינטרס האסלאמיסטי העליון כאשר ביצע כמה תפניות מעניינות במדיניותו: הוא החל מתערב בנעשה בסוריה למורת־רוחה של איראן, חותר להפיל את שלטונו של בשאר אסד ונכנס בברית עם ארצות־הברית כשברקע נמתחים היחסים בינו לבין חיזבאללה, מגן משפחת אסד. הברית בינו לבין ארצות־הברית בראשות אובמה הודקה ותורכיה מצאה עצמה מן הצד השני של המתרס: עם "האימפריאליזם האמריקני", מול רוסיה וסין ושותפיה באירופה ובמזרח־התיכון. ויותר מכל, ההתנצלות של רה"מ נתניהו בפניו הביאה לחיסול המתיחות הבלתי־נגמרת עם ישראל, ולפחות הרגיעה את היחסים בין המדינות. ארדואן – שהיה רגיל למצוא עצמם סנגורם של הפלשתינים, מגן האסלאם, תומך החמאס ו"אנטי־אימפריאליסט" – מצא עצמו מפריע לאינטרס הסינו־סובייטי־אירני באזור, כרוך בברית עם "השטן הגדול" נגד משטר האימים של אסד, שבעיני השמאל העולמי הוא משטר "אנטי־אימפריאליסטי" שנגדו פועלים "כוחות הריאקציה" ובהם האופוזיציה הסורית שממומנת מ"כספי האימפריאליזם".

קשה אפוא שלא לחשוב על כך, שהיה מי שרצה לארגן לארדואן "אביב תורכי" בבית: הפגנות הסוערות, מפגינים זבי־דם, ביקורת נוקבת מצד העיתונות האסלאמיסטית, סמכות פוליטית מתערערת. מי שעסוק בדיכוי מרד מבית ובניסיונות פיוס עם האופוזיציה, אינו יכול להרשות לעצמו לבזבז זמן ומשאבים על שחרור המדוכאים מעברו השני של הגבול. האירנים, הסובייטים ובעלי־בריתם צפו בעיניים כלות בסנטור האמריקני ג'ון מקיין, גיבור מלחמת וייטנאם, מגיע לתורכיה וחוצה את הגבול כדי לתמוך באופוזיציה הסורית, על אדמתה.

אפשר שמישהו חשב, כי ראוי להשיב לו, לארדואן, כגמולו, ובהזדמנות הראשונה לארגן מחאה המונית נגד משטרו, שבין כה וכה אינו סובל מעודף פופולריות הגם שנבחר בבחירות דמוקרטיות. אי־אפשר אפוא שלא להתפלא על הסדר, הארגון, הנחישות, ההתמדה וכושר־הסבל של המפגינים באיסטנבול. עושה רושם, כי ההפגנה הזו לא אורגנה באופן ספונטני; ידי "המהפכנים המקצועיים" היו בקלחת. אותם מהפכנים, שסייעו להפיל את השאה הפרסי אגב אדישות של הממשל האמריקני בראשות הנשיא ג'ימי קרטר, ונתלו ראשונים על־ידי האייתוללה חומייני, שהבין כי האידיוטים השימושיים משמאל מסוכנים יותר מנאמני־המשטר הקודם, שניתן לקנותם בשלמונים.

בניסיון להרגיע את המהומות, הכריז אתמול ארדואן, כי בכיכר טקסים – אשר את עציה תכנן לכרות לטובת הקמת מרכז מסחרי – יוקם מסגד. ראש ממשלת תורכיה יודע, כי ידם של האסלאמיסטים הקיצונים במעל, והשמאל החילוני יתקשה לצעוד עמם יד ביד כאשר על הפרק תעמוד שאלת הקמת מסגד. הניסיון המתוחכם הזה לפלג את האופוזיציה הוא מוצלח מבחינה טקטית אך דומה, כי מבחינות רבות אחרות, ארדואן יצטרך להתמודד עם העובדה, כי סר חינו בעיני השמאל והאיסלאמיסטים. אם יתעקש על עמדתו בנושא הסורי ולא ימהר לפתוח חזית מול ישראל, המהומות שפרצו באיסטנבול יהיה בגדר מתאבן קטן לעומת ההתקוממות הגדולה שתכליתה הפלתו מהשלטון וייסוד משטר נוח יותר לאינטרסים של האסלאמיזם המקומי.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “"האביב התורכי" של ארדואן

  1. איזה סלט ירקות עשית פה. מדוע שהאיסלמיסטים ירצו לחבור לשמאל בכדי לטרפד את תמיכתו של ארדואן במורדים האיסלמיסטים שמנסים להפיל את אסד?

  2. אני לא אחראי על בעיות הבנת הנקרא. קרא את הכתבה בשנית ושים לב להבחנה בין האסלאמיסטים המורדים באסד לבין אלה התומכים בו. לצערי, אין בידי די זמן ללמד קריאת מאמרים, אני מקווה שלפחות עושים זאת באוניברסיטה.

  3. 1. יש מסורת תלמודית שמרד בר כוכבא נגרם בגלל עץ שכרתו הרומאים. אם אחפש אמצא מן הסתם
    תגובות נגד כריתית עצים במקומות אחרים
    2. אין תגובה תורכית-מוסלמית נגד ארדוואן אבל אם יש לך הוכחות, בבקשה. זה אינו המצב לפי חברים
    תורכיים, אבל ייתכן בהחלט שהם שוגים.
    3. דעת רוב קוראי תורכית ומכירי תורכיה שזו תגובה חילונית קמליסטית ספונטנית. צריך לזכור שבזכות
    הדביקות בקמליזם שאותו ואת נושאיו הוא מחסל הגיעה תורכיה למעמדה הנוכחי. ברור
    שגם שרידי נאמני הצבא כגוף מגן הרפובליקה שאותו חיסל באכזריות הם נגדו. קשה להאמין שתחת
    שלטון שכה עסוק בחיפש מחתרות, קושרים ומתנגדים קמה מחתרת מאורגנת. התפרצות כעס
    ספונטני סבירה יותר
    4. אמנם המודעין התורכי שגם בו עשה ארדוואן מהפכה וארדוואן עצמו טוענים כמוך להתערבות חיצונית
    מאורגנת, וכאן עולה קודם עניין רוסיה ואח"כ אירן. ברור שימצאו שעירים לעזאזל, כאמור לעיל לדעתי
    ודעת ידידים תורכיים שונאי ארדוון אם יש כזה דבר הוא שולי בהחלט.
    5. המצב בו אירן עירק סוריה שיעיות או אנטי סוניות ורוסיה כורתות ברית צבאית למעשה הנו בלתי נסבל
    לחלוטין לתורכיה הסונית במפגיע. אם יש איזו מחתרת צבאית אחרי הטיהורים אזי בנקודה זו יהיו לה
    בעלי ברית רבים.
    6. בזכות אתא תורק והכמליזם נחסכו מתורכיה מלחמות ושפיכות דמים. המיעוט האינטלגנטי מפחד
    מהעותומניות החדשה האנטי קמליסטית של ארדוואן וממשלו שמביאה פוטנציאל לסכסוך צבאי.
    7. בסוף היום אם יהיו היום בחירות בתורכיה ארדוון ינצח בגדול. בגלל הכלכלה.

  4. "קשה אפוא שלא לחשוב על כך, שהיה מי שרצה לארגן לארדואן "אביב תורכי" בבית".
    הטיעון הזה הוא תיאור מדויק של אינטרס פוליטי אך מתעלם לחלוטין מרצון ההמונים, אלה שאינם בעלי דעות פוליטיות על כל דבר ועניין (כמו ההמונים בישראל שיצאו לרחובות, כמו העם הסורי, כמו כל עם המתעב את מנהיגיו/רודניו שלו).

    כשזהו המימד היחיד עליו אתה מתבונן, זה יכול להשמע כמו מירי רגב – "קבוצה של אנרכיסטים מהשמאל הקיצוני וגו'", או לחילופין – תמונת המראה של דברים אלו – דבריהם של תמהוני חד"ש על ה"מזימה האימפריאליסטית-ציונית להשתלט על סוריה" ותמיכתם באסאד. למעשה זה נשמע בדיוק כמו דבריו של ארדואן עצמו.

    מהי המידתיות הרצויה ביחס בין תיאוריות קונסיפרציה (שאין לזלזל בהן עקב יכולותן לתאר נכוחה אינטרסים פוליטיים וכלכליים שלעיתים נסתרים מהעין) לבין הדברים הנראים לעין כל: המונים זועמים יוצאים לרחובות עקב פורענות המשטר כלפי נתיניו? האם לא כדאי לשים לב, בנוסף לדברים שהועלו במאמר, גם לצורות הדיכוי של המשטרים השונים תוך שימוש באמצעים קיצוניים יותר ויותר למען אינטרסים של בעלי ממון ושררה?

    מתוך "התייעלות האלימות" – רנן יזרסקי: "חברות אבטחה פרטיות הן הגרסה המופרטת של המשטרה החשאית ההיסטורית. הן חשאיות כי מי שמפעיל אותן הוא חשאי, וכי האמצעים שלהן נסתרים גם הם מעיני הציבור. הן אינן מחויבות בשקיפות והטיפול בברוטליות מצדן או בכל הפרה אחרת כרוכה בהליך לא ברור, כמו הגשת תלונה במח"ש. זוהי משטרה חשאית כי היא מורשית לפעול לפי חוק כסמכות משטרתית לכל דבר, ולקיים האזנות סתר, החזקת מידע פרטי ורגיש של אזרחים, בילוש ומעקב סמוי. המאבטח יכול להימצא בכל מקום, סמכותו ותחום שיפוטו עמומים ונזילים כאמור, והוא פועל בהתאם להוראות שקיבל מטעם מי שהמדינה ייפתה את כוחו להתערב בענייניה, כדי שלא תיאלץ למסור דין וחשבון על מעלליה. אותן חברות מסמלות את קץ הדמוקרטיה, כי הן מבטיחות שכוח האכיפה מופקד בידיים של בעלי אינטרסים וממון ולא בידי הציבור". http://hamaabara.wordpress.com/2012/01/12/%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%A0%D7%9F-%D7%99%D7%96%D7%A8%D7%A1%D7%A7%D7%99/

    ארדואן לא הרחיק עצמו מהאינטרס האסלאמיסטי העליון ולא ביצע כמה תפניות מעניינות במדיניותו. האירועים השונים, כמו למשל טבח העם הסורי, אילצו אותו, כמו גם את רב תומכי האיסלאם, להתערב בנעשה בסוריה למורת־רוחה של איראן ולתמוך בהפלת שלטונו של בשאר אסד. הברית עם ארצות־הברית הוא אינטרס פוליטי ותו לא, אל תיתן לתמהוני חד"ש ו/או למירי רגב לבלבל אותך.
    יחד עם זאת, למרות עמדותיו האמיצות והצודקות נגד הפורעים הציונים והפורעים העלאווים, ארדואן מעולם לא היה יקיר השמאל וארגוני זכויות האדם והאזרח בטורקיה. הפרות זכויות האדם שם מפורטות בכל אתר זכויות אדם בלתי מפלגתי בכל העולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s