טור שבועי: בדרך לבחירות?

חג הפסח נותן הזדמנות מצוינת לשקט קואליציוני. אחרי באים החגים והמועדים הלאומיים השונים: יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות. קשה להעלות על הדעת שמישהו יהיה כל־כך חסר אחריות ויסחוב את המדינה למשבר פוליטי במהלך החודשים אפריל־מאי. אולם כשיסתיימו החגיגות לציון שישים־ותשע שנה לעצמאות ישראל, יבוא הקיץ המועד לפורענות מסיבות שונות: מחאות, מלחמות, חקירות וכיו"ב. או־אז, שוב יהיה צורך לשאול לאן פונה ממשלת נתניהו. למעשה, לאחר פרישת אורלי לוי־אבקסיס מ'ישראל ביתנו', לימין הקשה, הלאומי, יש שישים מנדטים בלבד בכנסת. בלי כחלון, יש בחירות. במצב כזה, אנשים פוליטיים שונים כגדעון סער יודעים שריח הבחירות מתקרב ועל כן יש להתכונן. נתניהו עשוי לחשוב שעדיף לו להקדים את הבחירות הכלליות במצב של אי־יציבות ממשלית מאשר להמשיך ולהיות מכוסה בעננה של חקירות בלתי־פוסקות ולהתקיים כשבוי של כחלון. הכול יכול לקרות ואין איש באמת יודע מה יהיה. אילו תהיינה בחירות, השמאל יתייצב מאחורי לפיד כשמפלגת העבודה ומרצ משמשות לו כוח עזר. הימין יתייצב מאחורי נתניהו ובנט. בהנחה שהשמאל מנצח בעיקר בסקרים, לנתניהו יהיה נוח להקים ממשלת אחדות עם לפיד, ממשלה יציבה בראשות הליכוד, שתהיה אחראית ברמה הלאומית ובלתי־תלויה בקיצונים או בכוחות המטלטלים כל העת את הספינה. אם גוש הליכוד־יש עתיד ימנה למעלה מחמשים מנדטים, כפי שמנבאים הסקרים, ניתן יהיה להרכיב ממשלה ישראלית רחבה שאינה תלויה במפלגות קטנות עם אינטרסים צרים. יכול להיות שבחירות חדשות טובות לעם ישראל מאשר המשך המצב הנוכחי.

עוד על יוסי קליין

המהומה שנרשמה על־שמו של עיתונאי "הארץ", יוסי קליין, הסעירה מאוד את כל הכוחות הפוליטיים, מימין ומשמאל, והגיעה אפילו לראש הממשלה. זו היתה רשימה אנטישמית מאוד אולם יחסית לעובדה שהיא פורסמה בעיתון דל־תפוצה, השפעתה מעניינת. מה גורם לחברה הישראלית להתרגש כל־כך ממאמרים ב"הארץ"? הסיבה לכך היא כפולה. ראשית, "הארץ" הוא עיתון שהשפעתו חורגת מתפוצתו. הוא נקרא על־ידי גורמים, אישים וחוגים שונים בעלי־השפעה בישראל ומחוצה לה. הוא חוד החנית של המהפכנים החדשים המייצאים את המסר של שנאת והשנאת ישראל. קבוצות כמו תומכי הבי־די־אס משתמשות במידע המפורסם בו ובמאמרי העיתון. שנית, "הארץ" מייצג את דעת האליטה המשפיעה בישראל בתחומים שונים כמו משפט, תרבות ואקדמיה. הוא משקף את מה שקורה בעלית הישראלית. מלחמת האזרחים שהשמאל חפץ כל־כך לפתוח בה משתקפת בעיתון זה. קריאת התגר על לגיטימיות המדינה הציונית עולה מבין דפיו. לכן, מאמר בעיתון חשוב כל־כך איננו בגדר "עוד מאמר" כי אם ביטוי להלך הרוח של האקטיביסטים הישראלים המשפיעים על חיינו. שר הביטחון ליברמן קורא לחסל למעשה את "הארץ" באמצעות חרם מנויים. לא זו השיטה ולא זו הדרך. פיתוח העיתונות הלאומית בארץ וחיזוקה הוא אמצעי חשוב מאין כמוהו למאבק בשמאל החדש, שגם אנשים כמו לפיד סולדים ממנו.

הרצח בירושלים

עם כתיבת טור זה, נודע כי צעירה נרצחה בפיגוע דקירה בירושלים. מובן שאירוע זה לא יתפוס את הכותרות הראשיות, ואם כן, זה יקרה למשך יום או יומיים. ההתעלמות מהעובדה שהפיגוע מתרחש בחג הפסח, סמוך לימי הזיכרון הלאומיים ולחג העצמאות, משקפת את העובדה שישראל קיבלה, במידה רבה, את הטרור הערבי האנטישמי כחלק מאורח החיים בארץ. למעשה, אין איש שיחשוב על שינוי מדיניות, פניית פרסה פוליטית, חידוש הבנייה ביו"ש או נקיטת יד חזקה נגד הערבים. המוסר הלאומי היה ואיננו. ישראל אמנם מוחלשת על־ידי חוגי השמאל מבית ומחוץ, אך הכתישה המתמדת מצד גורמים מבית המצויים בממשלה היא זו הנותנת. בפועל, אנו מקבלים לא רק את רעיון האיוולת שלנצח נחיה על חרבנו, כאילו מן הנמנע לנצח את הערבים, אלא גם את הרעיון שאנו נידונים לחיות עם רציחות אנטישמיות מצד הטרור הפלשתיני, ולהמשיך להבליג על כך. מדינה חזקה באמת לא צריכה רק למנוע את התגרענותה של איראן בנשק להשמדת יהודים אלא גם לחסל את הטרור המבקש להפוך את חיי היהודים בבירת ישראל לגיהינום של ממש.

הקומוניסטים וסוריה

בשבוע שעבר, נערכה הוועידה התשיעית של חד"ש. חד"ש איננה מפלגה אלא תנועה שהגוף המרכזי בה הוא המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח). לכן, אירוע זה היה אירוע של רק"ח והתרחש בצל המחלוקת הפוליטית במפלגה סביב השאלה של מלחמת האזרחים בסוריה. הרוב במפלגה, לרבות אנשים כמו מזכ"ל רק"ח, עאדל עאמר, תומכים הלכה למעשה בנשיא אסד כמבטא, יחד עם יורשי ברית־המועצות בראשות פוטין, כוח "אנטי־אימפריאליסטי". המיעוט, ובו אנשים כח"כ דב חנין, מציג עמדה שונה יחסית, המבקשת להיות ניטרלית במאבק בין אסד ובין המורדים ולתמוך ב"מעמד הפועלים ובהמונים". בסופו של דבר, רק"ח עצמה עומדת לצד המשטר הסורי. ההתפלפלות הקומוניסטית הזו לא היתה מעניינת אלמלא היו לחד"ש כמה מנדטים בכנסת במסגרת 'הרשימה המשותפת' ולולי רק"ח עצמה לא היתה מפלגה בעלת השפעה ניכרת בשמאל מבחינה ארגונית ותודעתית. העובדה שאין שום הפגנות נגד הנעשה בסוריה היא שיקוף של עמדת המפלגה הקומוניסטית הישראלית. "אל תקרא להם קומוניסטים", ביקש מזכ"ל מק"י המנוח, שמואל מיקוניס, מחברו, איסר הראל. "תקרא להם רק"ח. מוסקבה דיברה אתנו בשתי שפות: בשפה אחת אתי ובשפה שנייה עם תופיק טובי". רק"ח ממשיכה במסורת לשון הנחש המפוצלת של מוסקבה ומדברת בשתי שפות: דב חנין ליהודים, ועאדל עאמר – לערבים.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s