דוד מרחב – כל הזכויות שמורות @
פורסם ב-9.4 במוסף "יומן" של העיתון "מקור ראשון"
בתחילת חג הפסח שלחה קבוצת אקדמאים בכירים מישראל מכתב ל'מפלגת השמאל' הגרמנית. הנידון: הטלת סנקציות על ישראל. 'מפלגת השמאל' הגרמנית, שמורכבת מהמפלגה הקומוניסטית לשעבר וממפלגת שמאל סוציאליסטית נוספת, נמצאת עתה בעיצומו של משבר פנימי חריף. השיא היה ביטול הרצאותיו של ההיסטוריון האנטי-ציוני, נורמן פינקלשטיין, בברלין. חלק ממנהיגי המפלגה פנו בשנתיים האחרונות לתמיכה נלהבת בישראל ובציונות; החלק האחר נותר עוין. אותם אקדמאים ישראלים ביקשו לנזוף בחבריהם הגרמנים על נטייתם הציונית והציעו צעדים קונקרטיים כנגד ישראל.
לא מדובר בקבוצה שולית וקטנה. למעשה, מדובר בפרופסורים ובחוקרים ידועים במדעי הרוח והחברה, בצד פעילי שמאל ידועים. בין החותמים על העצומה מופיעים פרופסור גדי אלגזי, ראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב; הקולנוען אודי אלוני; ראובן אברג'יל, איש 'הפנתרים השחורים'; פרופסור חנן חבר, ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית; אדם קלר, דובר ארגון 'גוש שלום'; ד"ר אורלי לובין מהחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב; ד"ר ענת מטר מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב; פרופסור יהודה שנהב מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב; העיתונאי גדעון ספירו; ופרופסור משה צוקרמן מ'מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות' באוניברסיטת תל-אביב.
הפרשה החלה, כאמור, בשערורייה התורנית של ההיסטוריון נורמן פינקלשטיין. פינקלשטיין, תלמידו של נעם חומסקי, הוא היסטוריון אנטי-ציוני ידוע ופרופסור למדע המדינה. דעותיו האנטי-ציוניות ידועות וכך גם תרומתו להכחשת השואה. פינקלשטיין, 55, פרסם לפני כעשור את ספרו השערורייתי, "תעשיית השואה", שבו טען כי ישראל מנצלת את השואה לצרכיה. לאחר קמפיין אגרסיבי שניהל נגדו המשפטן היהודי האמריקני, אלן דרשוביץ, הבינו גם בארצות הברית שהמרחק בין פינקלשטיין ובין הכחשת השואה שקול למרחק שבין אחמדיניג'אד ובין הכחשת קיומם של תאי הגזים. פינקלשטיין – שהביע בעבר הזדהות עם החיזבאללה וכניסתו לישראל נמנעה בסוף מאי 2008 בשל התבטאויותיו והתנהלותו הכוללת, לפי טענות ישראל, קשרים עם "גורמים עוינים" בלבנון – פוטר מאוניברסיטת דה-פול בשיקגו. גם במדינת חופש הביטוי הבינו שיש גבול להסתה ועשו את מה שנדמה שהישראלים לא יעשו לעולם באוניברסיטאותיהם. פינקלשטיין, שטען כי הוא יהודי בעצמו ובן לניצולי שואה, לא הצליח למנוע את פיטוריו.
ב-26 בפברואר אמורות היו להתקיים בברלין שתי אסיפות פומביות בהשתתפותו: האחת, במשרדי 'קרן רוזה לוקסמבורג' והשנייה בכנסייה מקומית בהזמנת 'קרן היינריך בל' המזוהה עם מפלגת 'הירוקים' הגרמנית (בל היה אחד ממייסדי המפלגה). בשתי הפגישות תמך ארגון בשם 'קולות יהודיים למען פתרון צודק במזרח התיכון'.
כדי לסבר את האוזן, 'קרן רוזה לוקסמבורג', המפעילה משרד בתל אביב, היא ארגון חזית קומוניסטי של 'מפלגת השמאל' הגרמנית, ה'לינקספארטיי', שנוסדה ביוני 2007 על ידי 'מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי' (לשעבר המפלגה הקומוניסטית השלטת במזרח גרמניה) ומפלגת 'האלטרנטיבה האלקטוראלית למען עבודה וצדק חברתי' הפופולארית. ל'מפלגת השמאל' יש 76 צירים בבונדסטאג ו-8 צירים בפרלמנט האירופי. רוב חבריה, כ-76 אלף, הם פנסיונרים מעל גיל 60 של 'מפלגת האיחוד הסוציאליסטי' ששלטה במזרח גרמניה עד לנפילת החומה והונהגה על ידי אריך הוניקר.
פינקלשטיין אמור היה לשאת דברים באסיפה תחת הכותרת "ישראל, פלשתין ודו"ח גולדסטון". במפתיע הרצאותיו בוטלו; בחוגי השמאל הברלינאי קמה שערורייה. אחד מבכירי 'קרן רוזה לוקסמבורג', היינץ ויאצה, אמר כי ארגונו "לא העריך נכונה את הנפיצות הפוליטית" של ההרצאות של פינקלשטיין. ארהרד קרום, בכיר נוסף בארגון, שתמך בקיום הרצאותיו של פינקלשטיין, פרסם מאמר בעיתון הגרמני "יונגה וולט", שבו טען כי ההרצאה בוטלו לאחר שנודע כי תומכי ישראל ב'מפלגת השמאל' מתכננים לקיים מחאה נגד פינקלשטיין. מנהלי הקרן, שחששו מן האופוזיציה הפנימית, העדיפו לסגת.
כחול אדום
פרשת פינקלשטיין היא ביטוי נוסף לקרע בשמאל הגרמני בין תומכי ישראל ובין מתנגדיה. בינואר 2009, יושב ראש 'מפלגת השמאל' בברלין, קלאוס לדרר, נשא דברים בהפגנת תמיכה בישראל במהלך מבצע "עופרת יצוקה". לדרר אמר בהפגנה כי "שום דבר, בהחלט שום דבר, איננו מצדיק ירי טילים ורקטות על אזורים של אוכלוסייה אזרחית… מבחינתי, זו נקודת הפתיחה לכל דיון במדינה שלנו". יושב ראש 'מפלגת השמאל', הקומוניסט הגרמני הוותיק גרגור גיזי, הוא אחד מתומכיה הנלהבים של ישראל. באביב 2008 החל גיזי במסע לשינוי האוריינטציה המפלגתית המסורתית שנטתה לערבים אל עבר הציונות. באירוע שערכה הקרן לציון יום השנה הששים לייסוד מדינת ישראל, סירב גיזי להגדרת מדיניות ישראל כ"אימפריאליסטית" וקרא לשמאל "להכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל". בארגון הנוער של המפלגה פועלים כמה מתומכיה הנלהבים ביותר של ישראל תחת השם 'בא"ק שלום'.
התנהלותה של 'מפלגת השמאל' הגרמנית עוררה עליה את זעם המוסלמים בגרמניה. אתר האינטרנט Muslim Observer תקף את המפלגה במילים קשות וקשר את התפנית בעמדות המפלגה בביקור נשיא המדינה, שמעון פרס, בברלין. באתרו של פינקלשטיין, המעוטר בחוט תיל, פורסם מאמר ארוך נגד המפלגה העומדת כעת בעין הסערה. תומכי פינקלשטיין מאשימים כי הציונים במפלגה שופכים את דמו ומנסים להביא לזיהויו עם "הרביזיוניסטים", היסטוריונים גרמנים שחלקם הגדול עוסקים בהכחשת השואה או בניסיון לערער על הנרטיב המקובל על הסיבות לקיומה ועל מה שאירע במחנות הריכוז וההשמדה.
בשמאל הגרמני מנסים רבים להתנער מהעבר האנטי-ציוני של הקומוניזם המזרח-גרמני שצידד שנים ארוכות באש"ף ובמעשי הפלשתינאים. באתרו של פינקלשטיין, מותקפים אנשי השמאל ה"חוזרים בתשובה" כנרקיסיסטים וכאינטרסנטים. פינקלשטיין מנסה לערער את אמינותם הפוליטית. ארגוני שמאל רדיקלי ברחבי העולם כבר החלו לתקוף את 'מפלגת השמאל' הגרמנית. אתר האינטרנט הטרוצקיסטי הפופולארי World Socialist Web Site כתב כי המפלגה פועלת בשירות משרד החוץ הגרמני. בטרמינולוגיה השמאלנית, משמעותה של האשמה כזו הינה אחת: התרת דם פוליטית.
יהודים מייעצים לגרמנים
השמועה על המחלוקת בגרמניה סביב ביטול הרצאותיו של פינקלשטיין הגיעה גם לישראל. קבוצת אנשי שמאל אנטי-ציונים ישראל פרסמה בעיתונים "יונגה וולט" ו"נוייס דויטשלנד" עצומה חריפה להתנהלות המפלגה. בעצומה נכתב כי "הצורך לפנות אליכם נובע בעיקר מהכרה בחשיבותה של גרמניה ככוח אזורי בתוך האיחוד האירופי וברחבי המזרח התיכון. פעילותה הדיפלומטית והצבאית הענפה ברחבי האזור תוך כדי תמיכתה האקטיבית במדיניות הכיבוש של מדינת ישראל מהווים סיבה מספקת לראות ברפובליקה הפדראלית הגרמנית אחראית נוספת להפרת החוק הבינלאומי ולפשעי המלחמה שמבוצעים על ידי השלטון הישראלי…"
"הכיבוש והנישול הנמשך אינם עניין פנים-ישראלי בלבד. שליטתה האנטי-דמוקרטית של מדינת ישראל על יותר משלושה מיליון פלשתינאים ופלשתינאיות חסרי זכות-בחירה ופשעי המלחמה המבוצעים בשטחים הכבושים הם עניינם של כל מי שעניין זכויות האדם יקר ללבו – ובמיוחד של אזרחי אירופה, הנושאת באחריות היסטורית מיוחדת לסכסוך נוכח מעורבותה הקולוניאלית במזרח התיכון".
חותמי העצומה מדגישים כי "התמיכה הכלכלית והפוליטית לה זוכה ישראל מצד האיחוד האירופי וגרמניה בפרט, למשל בצורת מעמד מועדף בהסכמי סחר, השקעות כספיות וסחר בנשק לא רק שאינם מעודדים את תהליך השלום, אלא מנציחים עוד יותר את הכיבוש והדיכוי הצבאי וגורמים להעמקת תהליכי המיליטריזציה והחינוך לגזענות ואי-סובלנות בחברתנו".
החותמים אינם מסתפקים בפרשנות אנטי-ציונית מקומית של המצב המדיני והפוליטי אלא ממשיכים בהטפה להטלת סנקציות על ישראל. בצד הדרישה ל"עצירת כל משלוחי הנשק הגרמנים לישראל", תובעים חותמי העצומה "חסימת שדרוג הסכמי הסחר של האיחוד האירופי עם ישראל. גרמניה ומספר חברות נוספות באיחוד האירופי מנסות לקדם שדרוג של הסכמי הסחר עם ישראל על אף שהסכם שכזה דורש כיבוד זכויות אדם בסיסיות במדינה המדוברת, כחלק מחתימת הסכם שכזה. בעוד שבאירופה שדרוג היחסים נתפס כאמצעי לשיפור יחסי אמון בין ישראל לאירופה, בישראל הדבר נתפס כוויתור על הדרישות הללו, כחולשה מצד מדינות אירופה וכאור ירוק להמשיך בהפרות זכויות אדם באין מפריע".
בין הסנקציות הנוספות המוצעות נמצאים "איסור גורף על ייבוא סחורות ישראליות שמיוצרות בחלקן או בכולן בשטחים הכבושים (כולל מזרח ירושלים) לאיחוד האירופי" ו"תמיכה בהעמדתם למשפט של מבצעי פשעי מלחמה בשטחי ישראל/פלשתין ובאימוצו של דו"ח גולדסטון".
גם הדרישה לצ'ופר כספי איננה חסרה, כולל תאווה לכסף הגרמני בדמות "תמיכה בארגונים ובפעילי החברה האזרחית בישראל ופלשתין ובמיוחד במובילי המאבק העממי והלא-אלים כנגד החומה וההתנחלויות ברחבי השטחים הכבושים".
וולפגנג רנקה, דובר המפלגה לענייני חוץ, נבהל והסכים לסנקציות המוצעות. "הכרחי שגרמניה תפסיק את שליחת הנשק למזרח התיכון, כולל ישראל. זאת מכתיבה למעשה מדיניות ייצוא הנשק הגרמני אזר אוסרת על ייצוא נשק לאזורי קונפליקט", כתב רנקה במכתב תשובה. עם זאת, הוא לא שכח להוסיף גם עקיצה: "אני זוכר היטב את מילותיו המפצירות של חברנו המשותף אורי אבנרי בפגישה של 'מפלגת השמאל' עם אורחים מישראל, פלסטין וארצות ערביות אחרות: 'אח, קודם רבים האורחים הפלסטינים עם האורחים הישראלים, אחר כך רבים הישראלים אחד עם השני ובסוף רבים השמאל הגרמני והשמאל הישראלי'".
"חירות לחשוב אחרת"
במפלגה הקומוניסטית הישראלית נזהרים שלא להתעמת עם חבריהם הגרמנים. מק"י מצויה בקשרים טובים עם עמיתתה הגרמנית. משרד 'קרן רוזה לוקסמבורג', הממוקם ברחוב נחמני בתל אביב ומעסיק חמישה עובדים, מעניק מלגות ללימודים גבוהים בגרמניה. הקרן גם הייתה שותפה בהוצאת הספר "בעד הנגד!", בעריכת תמר גוז'נסקי, שכלל מבחר מכרזות המפלגה למן ייסודה ועד 2009. הקומוניסטים המקומיים מעדיפים, לפי שעה, שלא להתערב בנעשה אצל חבריהם בברלין.
הפנייה לכיוון תמיכה בישראל איננה נחלת הקומוניסטים הגרמנים בלבד. בארצות רבות, ישנה נטייה של אנשי שמאל רבים – חלקם מגיעים מן השמאל ה"עמוק" הטרוצקיסטי – להביע תמיכה במדיניות הישראלית. שון מטגמה, טרוצקיסט בריטי ידוע וותיק המנהיג קבוצת טרוצקיסטית בשם Workers Liberty, הביע תמיכה בהפצצת איראן על ידי ישראל. הדבר גרם לפילוג זעיר בתנועתו. העיתון השבועי שמוציאה הקבוצה, "סולידריות", ידוע בזכות מאבקו באנטישמיות ובנטיות אנטישמיות בשמאל.
רוזה לוקסמבורג ידועה בזכות אמירתה שלפיה "חירות היא לעולם חירותם של החושבים אחרת". בשעתו, היא תקפה בחריפות את לנין וטרוצקי על הדיכוי החמור שהנהיגו בברית המועצות. בינואר 1919 היא נרצה על ידי לאומנים גרמנים. יותר מ-90 שנה לאחר שנרצחה, נדמה כי תומכיה של רוזה לוקסמבורג מעיזים שוב לחשוב אחרת ולתמוך – בניגוד לכיוון הזרם ההיסטורי בחוגי השמאל המהפכניים – בישראל ובציונות.
