ארכיון תג: הסכמי אוסלו

משה יעלון נגד משטר אוסלו

קשה שלא להסתייג מהדברים שאמר השר משה (בוגי) יעלון בהשוואתו את תנועת "שלום עכשיו" והשמאל הישראלי לווירוס. השוואות פוליטיות מעין אלה פועלות כבומרנג כנגד אומרן, בעיקר כשהוא מגיע מהצד הלא־נכון של המפה הפוליטית הישראלית. הלא במשך שנים ערך השמאל הישראלי דה־לגיטימציה לימין, ובפרט לציבור המתיישבים ביש"ע. אפשר להביא דוגמאות מן הגורן ומן היקב, למן הביטוי "יודו־נאצים" של הפרופסור ישעיהו ליבוביץ' ועד להשוואה הקבועה של ראש הממשלה ושר הביטחון לרוצחים בהפגנות השמאל. אולם יעלון, שהתקינות הפוליטית ממנו והלאה, אמר את הדברים הנכונים, בניסוח השגוי ובמקום הלא־נכון.
 
בישראל שורר מאז 1993 משטר שנקרא "משטר אוסלו". ניתן היה להבחין על נקל במשטר הזה במהלך 16 השנים שחלפו מאז נחתם אותו הסכם אומלל על מדשאות הבית הלבן. משטר אוסלו הוא אולי המשטר החזק ביותר שקם אי-פעם בדמוקרטיה מערבית מתוקנת. זהו משטר פוליטי וחברתי המניח כמטרת־על וכערך עליון את השלום, גוזר מהמטרה ומהערך הללו שיח של תקינות פוליטית ומעלה ומוריד ממשלות לפי הסכמתן או אי-הסכמתן לו. התנגדות למשטר אוסלו פירושה בידוד פוליטי וחברתי. בחוגים מסוימים, השקפה פוליטית שאיננה מתיישרת עם הקווים הכלליים של משטר אוסלו גוזרת על הדיסידנט בידוד והוקעה, או לכל הפחות זלזול, ביטול והוצאה מן השיח השליט.
 
בארצות הברית, קם משטר דומה למשטר אוסלו: משטר אובאמה. לשני המשטרים קווים זהים: הם מסמנים את מתנגדיהם ומבודדים אותם ללא צורך במשטרה חשאית, בגולאגים או בפיטורים ונוהגי חרם ונידוי. התנגדות למשטר אובאמה, כמו התנגדות למשטר אוסלו, היא עניין לריאקציונרים חשוכים, לבעלי דעות קדומות, לגזענים ולאנשים שמוטב להתרחק מהם.
 
משטר אוסלו, כמו משטר אובאמה, איננו כולל בתוכו בהכרח סט קוהרנטי של ערכים, עמדות פוליטיות ועקרונות. אולם הוא כולל שיח, נורמות התנהגות, אופני ביטוי ודרכי חשיבה שהמתנגד להם מוצא עצמו בעמדה פוליטית וחברתית בעייתית. למשל, בשיאו, בין השנים 1993-2000, טען משטר אוסלו כי הפרטנר למשא ומתן לשלום הוא אש"ף וכי שלום בימינו הוא מן האפשר. לאחר מכן, משטר זה טען שהפרטנר איננו קיים בעקבות האינתיפאדה השנייה, ונחלש בימי כהונתו של שרון כראש הממשלה, עד שהצליח לגבור על שרון עצמו ובלחץ החקירות המשפטיות מצד נציגי המשטר, הביא לגירוש יהודי גוש קטיף ולהנחלת הסיסמה בדבר שתי מדינות אל לב המפלגה הלאומית הגדולה ביותר ולפילוגה. כיום, משטר אוסלו – לו שותפים כבר קדימה, בתו החוקית – מגובה במשטר אובאמה ומנסה לאלץ את ממשלת נתניהו להסכים להסכם השלום הווירטואלי עם משטר הבובות של מחמוד עבאס (אבו־מאזן) בשטחי יו"ש.
 
השר רא"ל (במיל') משה יעלון קרא בדבריו תגר על משטר אוסלו. הוא ביטא את מחשבותיהם של רבים בישראל על המתרחש בתקשורת ובאקדמיה, בין כתלי בתי־המשפט ועל דפי עיתונים, כתבי־עת ואתרי אינטרנט שונים. הוא תקף את התנועה שמזוהה יותר עם משטר אוסלו, התנועה שפיתחה לכדי אמנות את תרבות ההלשנה והרינון באוזני ארצות־הברית והאיחוד האירופי בכל הקשור למפעל ההתיישבות היהודי ביהודה ובשומרון. יש לשבח את יעלון על האומץ שגילה, אולם להציע לו לבחור להבא בדרכי־התנהלות אחרות.
 
בנימין נתניהו חסר את הכוח והעוצמה שעמדו בשעתו לאריאל שרון. אין לו את האפשרות להוביל את הרפורמה הנחוצה בבתי־המשפט, באקדמיה הישראלית, בכלי־התקשורת. משטר אוסלו הצליח להשיג אולי את ההישג הגדול ביותר שלו מאז גירוש יהודי גוש קטיף: למצוא לו בן־ברית בבית הלבן. הוא מצליח להרתיע חלקים נרחבים במחנה הלאומי. רבים אשר בעבר הזדהו עם דרכה של השמרנות החדשה, שהזדהו בגלוי כניאו־קונסרבטיבים, לא עושים כן.
 
בדרכו, מייצג יעלון את מה שהיה בעבר האקטיבה של אחדות־העבודה. הוא נמנה על מי שנמנו על התנועה למען ארץ ישראל השלמה בהנהגת טבנקין. ליעלון יש את הדי־אן־איי של המחנה הנצי במפלגת העבודה של שנות השבעים, של מתנגדי מפ"ם בתנועה הקיבוצית של שנות החמישים. כמו רבים, הוא מבין את הסכנה הנשקפת מן השמאל הקיצוני. הוא ניחן ב"דוגריות" הצברית שאפיינה פוליטיקאים כמו יצחק רבין, רפאל איתן ומוטה גור.
 
טוב יעשה יעלון אם במקום לשאת דברים בכנס של 'מנהיגות יהודית' בליכוד, יפעל בדרכו העקרונית, השקולה והאחראית למיגור משטר אוסלו. האיום הנשקף למפעל ההתיישבות, לא כל שכן לישראל ולציונות – הן מצד הצורר מטהרן והן מצד שמש העמים בבית הלבן – מחייבת אחריות לאומית, גם כשהדבר נוגע להתעסקות עם המיעוט הכוחני של תומכי משטר אוסלו.