אפקט ליברמן

לאחר שזוכה אביגדור ליברמן, נפגש עם נתניהו לשעתיים תמימות. כל מי שיודע מה הם הלו"זים המטורפים של ראשי ממשלה בישראל, מבין מהי משמעות פינוי 120 הדקות היקרות האלה. ראש הממשלה נכנס לפגישה עם ליברמן בעודו מנהל דיונים על ירושלים, כאשר תומכיו ובהם גלעד ארדן עוסקים בהתפלפלות על החלקים המזרחיים יותר של העיר והשכונות הערביות. הוא יצא ממנה ניצי, תוקפן, אגרסיבי, שקוע בפרנויות. איך אפשר לדעת שזה היה מצב רוחו? נתניהו תכנן שיחות פרודוקטיביות עם מזכיר המדינה, ג'ון קרי. שום עימות לא היה על הפרק. המטרה הייתה למצוא שני אפיקים לשיחות, שישביעו את רצון הישראלים והאמריקנים בנושאים האירני והפלשתיני. אך כאשר ישב קרי מול ראש הממשלה, הוא כבר הבחין בחיוורונו. אותו חיוורון שבה לקה נתניהו כשליברמן הציע בראשית השבוע שעבר להקים פורום דיונים לראשי סיעות הקואליציה.

נהג במזכיר המדינה האמריקני בגסות. בנימין נתניהו

נתניהו נהג במזכיר המדינה האמריקני בגסות. קרי הוא מדינאי שקול שלא מתעצבן בקלות. הנאום שנשא רה"מ באנגלית לפני העיתונאים – לפני ואחרי הפגישה – הגיע מן הלב, מעומק הפרנויה. "עסקה רעה, רעה מאוד־מאוד", שב וביקר את האמריקנים, האירופים והרוסים, ובסוף גם נתן דרור למחשבותיו על השיחות התקועות עם הפלשתינים, מבטיח שלעולם לא ייכנע בפני לחץ בינלאומי. הייתה בכך שבירת כל קוד התנהלות בינלאומי ודיפלומטי. ראש ממשלת ישראל התייחס למעצמה המחמשת את צבאו במיליארדי דולרים כאויבת. מעל הכול, הייתה פה גם הפרת ההבטחה שניתנה לקרי, אשר לפיה רק ארצות הברית רשאית לדווח על מצב המו"מ. זה הימם גם את שרת המשפטים, לבני, שחזרה נרעשת משדה התעופה. לבני – שמפלגתה נעה בסקרים סביב ה־5 מנדטים – יודעת שכישלון פוליטי עם ביבי עלול להזיק לה במגרשהּ הביתי.

אם הדבר היחיד שהיה נותר הוא לאמוד נזקים ולבדוק מה ניתן לעשות הלאה, במשרד החוץ ובלשכת שרת המשפטים הייתה נשמעת אנחת־רווחה. אלא שיש החוששים, כי הנזק שגרם נתניהו הוא עצום; לא רק לשיחות עם הפלשתינים אלא גם לדיונים בנושאי הגרעין. המערב נראה כנושא ונתן תחת לחץ ישראלי. זה מקטין את הגמישות האירנית ומחזק את הקיצונים בה. בסופו של יום, אם ג'ון קרי ירים ידיים, אובמה ייכנס בראש הממשלה במלוא הכוח. הנשיא רק ממתין להציב תכנית מדינית על השולחן. אין לו מה להפסיד. זו הקדנציה האחרונה. בנאומו ההיסטרי, שיחק רה"מ לידי מתנגדיו המובהקים. מדינות העולם תוהות אם ניתן בכלל להגיע להסדר עם הגבר החיוור צבוע־השיער שמספר לכל מי שרק רוצה לשמוע שהוא־הוא וינסטון צ'רצ'יל.

להיסטריה מבית ראש הממשלה הצטרף טרם כניסת השבת השר נפתלי בנט. זו הייתה התלהמות על גבול הטירוף. "עוד מספר שנים", כתב, "כאשר מחבל איסלאמי יפוצץ מזוודה גרעינית בניו-יורק, או כאשר איראן תשגר טיל גרעיני לרומא או תל-אביב, זה יקרה רק בגלל 'הסכם רע' שבוצע ברגעים מכריעים אלו. כמו בזירת אגרוף, המשטר האיראני על הרצפה, הספירה קרובה לעשר, עכשיו הזמן להגביר את הלחץ ולהכריח את איראן לפרק את תכניתה הגרעינית. זה לא הזמן לוויתורים". בסתר־לבו, יושב ראש הבית היהודי מעריץ את נתניהו באותה עוצמה שרה"מ מתעב אותו. אולם הניסיון להיות תאומו של נתניהו הוא נלעג, מגוחך, כמעט עלוב.

השבעתו של אביגדור ליברמן לשר חוץ מסמלת את העובדה המצערת שממשלת נתניהו השלישית נכנסה למחצית השנייה של כהונתה, כאשר אפילו לא מלאו שנה למועד עריכת הבחירות לכנסת. בעל הבית הוא ליברמן: ברצותו יאשר, יפרק, ידחוף, ימנע, יסכל. הוא הצל המאיים של נתניהו. ההערכה היא, כי יו"ר ישראל ביתנו ימשוך ימינה. הוא יבקש לאגד סביבו את הימין החזק, המשמעותי. לפורר את הליכוד ההיסטורי, לצמצם את הבית היהודי, להביא אליו את הקולות של הימין הרדיקלי שלא נכנס לכנסת ומונה כשני מנדטים. בין אם ישתלט על הליכוד ובין אם לאו, הכול מעריכים, כי שר החוץ הנכנס חותר להיות מועמד הימין לראשות הממשלה בבחירות הקרובות. אלה בשורות רעות לנתניהו שמהרהר על כהונה נוספת. פנייתו ימינה של ראש הממשלה תהפוך אותו לפארסה. כאשר סיכל כל מו"מ משמעותי בשנים האחרונות, זו הייתה טרגדיה שאיפשרה לפלשתינים לחזק את הנרטיב שלהם ולקבל הכרה דה־פקטו כמדינה. הפעם, זו תהיה פארסה מוחלטת: המערבולת שאליה ייקלע רה"מ, עלולה להוציא מן הממשלה את יש עתיד והתנועה ולהביא לבחירות חדשות. אם ליברמן יבין שבסיס הממשלה הוא 61 ח"כים, הוא לא יזדרז להכניס פנימה את חברו הטוב, אריה דרעי, כדי להציל את נתניהו. הוא יעדיפו כשותף במערכה על ראשות הממשלה בבחירות 2014. במצב כזה, ביבי עוד ימצא עצמו כמספר שתיים ברשימה שיוביל הנשיא בדימוס, שמעון פרס.

ציפי לבני קיבלה מנתניהו צ'ק ללא כיסוי

המוניטין של ציפי לבני נמס אמש כמו חמאה באור קרני השמש הצורבות. לבני – שבזבזה תנועה שלמה של 28 מנדטים על סרבנות עיקשת להיכנס לקואליציה עם הליכוד – ניהלה קמפיין שלם נגד נתניהו, תחת הכותרת "נתניהו וליברמן – סכנה". פחות מחודש לאחר הבחירות, היא נכנסה ל"קואליציה" עם נתניהו במחירי סוף העונה. אי-אפשר כלל להשוות את המעשה של לבני למו"מ שקיים ברק עם נתניהו בבחירות שעברו. ברק – שהפר הבטחה דומה שנתנה לבני בדבר ישיבה באופוזיציה – קיבל את ההכשר לכניסה לממשלה מוועידת העבודה, והחל לנהל מגעים קואליציוניים ממשיים כשהיה ברור מעל לכל ספק שלנתניהו יש קואליציית ימין חלופית. ציפי לבני אפילו לא כינסה ישיבת סיעה והתמנתה לשרה בממשלה שלא קיימת ובקואליציה מדומיינת.

שרת משפטים בממשלה מדומיינת. לבני.

הברית בין נפתלי בנט לבין יאיר לפיד הקדימה את המעשה של לבני. ללפיד אין שום מחויבות ללבני, אך יש לו בהחלט מחויבות לבוחריו. לבנט אין מחויבות כלפי נתניהו, שעשה כל שביכולתו כדי לחסלו פוליטית בפריימריז לראשות הבית היהודי ובבחירות הכלליות עצמן. הוא חייב הרבה לבוחריו הצעירים שקצה נפשם בליכוד ובנתניהו. לבני הבינה מאנשי רה"מ, כי אם לא תחתום על הסכם, היא עלולה לקבל את תפקיד השרה להגנת הסביבה, ולא עמיר פרץ, אם וכאשר המו"מ הקואליציוני יצלח. לכן, בראותה את יחימוביץ נצמדת לפי שעה לספסלי האופוזיציה ואת יש עתיד והבית היהודי חוברים בברית אחים, העדיפה לבני לקבל צ'ק עכשיו מנתניהו בתמורה לששת הח"כים שלה, גם אם יתברר שלצ'ק הזה אין כיסוי.

נתניהו עצמו הוכיח בשנה האחרונה כי מהלכיו הגדולים נגמרו בפיאסקו. האיחוד עם ליברמן הוריד את הליכוד ביתנו ל-31 מנדטים. הניסיון להוציא את בנט מהמשחק הקואליציוני, דחף אותו לזרועות לפיד. חוסר ההבנה שכללי-המשחק השתנו גרם לו לנהל מו"מ קואליציוני עקר, כשברקע הוא מנסה לפתות ללא הרף בפיתויים שונים את יחימוביץ', בינתיים ללא הצלחה. אולם הפעם הפיאסקו הוא מושלם: דומה, שההכרזה על מינוי לבני לתפקיד שרת המשפטים והאחראית על המו"מ המדיני עם הפלשתינים רק מחזקת יותר את הברית בין לפיד ובין בנט. אם עד אתמול, ראש הממשלה התריע בפני אנשי הבית היהודי כי הם חוברים למפלגת שמאל, הרי מינויה של לבני לאחראית על המו"מ המדיני היא בבחינת הנפת סדין אדום עבור המתנחלים. במסיבת עיתונאים אחת מיותרת, חישל ביבי את הברית המתחזקת בין שתי מפלגות שאינן מדברות לא בשפתו של רה"מ ולבטח לא בשפתה של לבני.

נכון לכתיבת שורות אלה, לנתניהו יש 37 ח"כים בקואליציה העתידית שלו. גם אם יצרף את מופז – שלא אמר את המילה האחרונה ואולי יבין כי אל לו להתבזות כפי שהתבזתה לבני – יחד עם החרדים, יגיע לקואליציה של 57 ח"כים. במלים אחרות, ראש הממשלה זקוק נואשות ללפיד ולבנט, ונראה שבלעדיהם, אין לו ממשלה. שלי יחימוביץ, שרוצה לחבור לנתניהו, לא תעשה זאת כאשר לפיד מזנב בה באופוזיציה. היא רואה ברגעים אלה ממש את הזעם המצטבר על לבני ואת מאבקי ההישרדות של נתניהו, ומבינה כי אולי הבחירות הבאות קרובות מתמיד. למפלגת העבודה אין סיבה לחסל את עצמה בגלל הבטחותיו של ראש הממשלה לג'ובים. גם עופר עיני, המעוניין בכניסה לקואליציה, לא יהיה זה שישכב על הגדר למען נתניהו אם יבין שמלאכת הרכבת הממשלה איננה אפשרית. בשונה מלבני, יחימוביץ חפצת עתיד פוליטי.

המפתחות להרכבת הממשלה הבאה הם בידי לפיד ובנט. נתניהו, במינויו הפיקטיבי את לבני לאחראית על המו"מ המדיני, שיחק לידי הבית היהודי כשהוכיח את טענתם, שהליכוד רוצה להקים ממשלה עם השמאל, לא עם הימין. במצב כזה, אם תיערכנה בחירות חוזרות, יש עתיד תבלע את שרידי התנועה של לבני, הבית היהודי ינגוס היטב בליכוד. תסריט הבחירות החוזרות הופך אפוא לפחות מאיים בעקבות מינוי לבני. הוא אפילו הופך לאטרקטיבי יותר.

יכול להיות שגם לאנשי הליכוד ירד בסוף האסימון. אולי יבינו שם, שהבעיה האמתית היא נתניהו. יש במפלגה מועמד לא פחות ראוי ממנו לשמש ראש ממשלה. והנשיא יוכל להטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה בחפץ לב, והוא גם יכול להצליח בכך לא רע בכלל. קוראים לו סילבן שלום.