דוד מרחב – כל הזכויות שמורות @
פורסם בעיתון "מקור ראשון", 5.7.2010
המאבק על חוף פלמחים הוא אחד הנושאים החמים באג'נדה של ארגוני הסביבה בישראל. חברת 'מעוז דניאל' זכתה במכרז של מנהל מקרקעי ישראל להקמת כפר נופש על החוף. תוכנית המתאר להקמת הכפר כבר אושרה במוסדות התכנון. ב-2008, קבע מבקר המדינה, מיכה לינדשטראוס, כי מנהל התכנון ומנהל מקרקעי ישראל חייבים לעצור את ההליכים להקמת כפר הנופש. אתמול (א') הצליחו הארגונים הירוקים לגייס לסיכול הקמת כפר הנופש על החוף תומך בלתי-צפוי: ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
נתניהו, שהביע תמיכה בהחזרת החוף לשימוש הציבור, הודיע כי לא תתקיים לפי שעה הצבעה בממשלה מחשש ליצירת תקדים של התערבות ממשלתית מול יזמים. הודעתו של נתניהו מגבה את השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, שגיבש תוכנית להחזרת פרויקט כפר הנופש למוסדות התכנון על מנת לשנות את ייעוד הקרקע ולבטל את התוכנית כליל. על פי ההצעה, אמורה הוועדה המחוזית לשנות את ייעוד הקרקע משטח המיועד לתיירות לשטח ציבורי פתוח.
הצעד שנקט בו נתניהו ממחיש שוב כי הממשלה בראשותו היא תקדים בתולדות ישראל: מצד אחד, ממשלה לאומית עם קו ניצי המסרב להיכנע לתכתיבי אובאמה והפלשתינאים, ומצד שני, ממשלה עם גישה ליברלית בנושאים אזרחיים וחברתיים. כך, כמה ימים לאחר הרצח שהתקיים במועדון הנוער ההומו-לסבי בתל-אביב, היה זה לא אחר מאשר נתניהו שביקר במקום והביע את הזדהותו עם הקהילה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הגיע ראש ממשלה לבית אגודת ההומואים והלסביות. בתחום החינוכי, פועל שר החינוך, גדעון סער, ללא לאות על מנת להקצות עוד ועוד תקציבים למערכת החינוך ולהשכלה הגבוהה. גם המגזר הערבי נהנה מפעילותו של סער ובבתי ספר מתקיימים שיעורי הסברה על הומוסקסואליות. באחרונה, התחייב נתניהו לפרויקט העולמי להפחתת גזי החממה, כשהוא מגובה בנשיא פרס.
בנימין נתניהו. איור מתוך: http://opinionjournal.com מאת Terry Shoffner.
מבחינת השחיתות הציבורית, מזה עשרים שנה לא נראתה בישראל ממשלה כל כך נקייה מרבב. נדמה כי מעולם לא חשו בישראל פעילים חברתיים וסביבתיים רבים כל כך כי ישנה אוזן קשבת בממשלה. הקו הלאומי התקיף של נתניהו והקשב הרב שהוא מפגין לנושאים חברתיים וסביבתיים הם כנראה חלק מסוד האהדה העצומה של נתניהו בציבור הרחב.
ולמרות זאת, חרף היות ישראל בהנהגת נתניהו מהמדינות המתקדמות והיותר נאורות במערב, מדינה שאיננה אוסרת נישואים חד-מיניים ומקדמת פרויקטים סביבתיים ראשונים במעלה, מסע הדה-לגיטימציה כלפי ישראל – מחוץ ומבית – הולך ומתעצם. נדמה שככל שממשלת נתניהו ממשיכה לקדם מדיניות כלכלית, חברתית וסביבתית מהמתקדמות בעולם, כך הדמוניזציה כלפי הממשלה – ונתניהו אישית – הולכת וגוברת. השמאל הישראלי מתאמץ ללא הרף להציג את ישראל כספרטה של מנוולים. העובדה שהמציאות שונה לחלוטין לא גורמת ולו לאחד מאנשי 'הקרן החדשה' לחשוב פעם נוספת על השמצת ישראל בעולם.
השאלה היסודית היא מה גורם למתנגדי ישראל בכלל, ולמתנגדיו הפוליטיים של נתניהו בפרט, לפעול כפי שהם פועלים. הרי עצירת התוכנית להרס חוף פלמחים היא רעיון שצמחה בסביבה המזוהה עם דמויות כמו דב חנין וניצן הורוביץ. במידה מסוימת, יותר משהולך השמאל הישראלי בכיוונו של נתניהו, צועד נתניהו בכיוונים ליברליים לעילא ומאמץ רעיונות חיוביים הצומחים גם במקומות שרחוקים שנות אור מהעקרונות הקלאסיים של הימין השמרני. ולמרות הכול, מסע הדה-לגיטימציה לישראל הוא בשיאו.
האמת הבסיסית היא שהקרב על תמיכתם של החוגים המתקראים "נאורים" ו"מתקדמים" הוא אבוד מראש. חטאו של נתניהו הוא חטאה של ישראל. לשיטתם, הורתה של מדינת ישראל בחטא, ועל כן שום מדיניות פרוגרסיבית של ממשלת נתניהו לא תצליח להזיז את המטוטלת השמאלנית לכיוון תמיכה בישראל. ישראל, לשיטתם, חייבת להתפרק: לא רק מאחיזתה בשטחים, אלא גם מעצם ציוניותה והתעקשותה על סינתזה בין יהדות ובין דמוקרטיה. סירובה של ישראל להתאבד כאחרון הג'יהאדיסטים היא, למעשה, הסיבה לשטנה הרב שרוחשים לה משמאל.
נתניהו חייב להמשיך בקו הנוכחי שבמסגרתו הוא מכנס תחת כנפיו את רוב הציבור הישראלי, בצד תומכי ישראל ואוהדיה מחוץ. המאבק של נתניהו חייב להתנהל לא על דעת הקהל של אוהדי 'הקרן החדשה' וידידי אש"ף, אלא על אותם ציבורים נרחבים בישראל, באירופה ובארצות הברית שאולי אינם מסכימים עם השקפותיה המדיניות של ממשלתו, אולם מבינים כי מדובר בממשלה נאורה ומתקדמת עם סט של ערכים ועקרונות מדיניים וחברתיים שעליהם יכולים לחתום גם ליברלים שפויים ומתונים בלונדון, בוושינגטון ובברלין.
