פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 28.5.2013
המשבר המלאכותי שמייצר שר האוצר, יאיר לפיד, סביב סוגיית השוויון בנטל, הוא קדימון למשבר הגדול האמתי. התנהלותו של יו"ר 'יש עתיד' דומה להתנהלות אנשי קדימה בוועדת פלסנר הנשכחת. המטרה הייתה לפוצץ את הדיונים, לצאת עם הישג פוליטי וללכת לבחירות. כאן, לפיד איננו רוצה לפרק את הממשלה. בינתיים. הוא מעוניין בהישג משמעותי לאחר שתדמיתו הציבורית נשחקה לחלוטין בעקבות הצעת התקציב המתפוררת שלו, שהפרה כל התחייבות שנתן לבוחריו והפכה למיזוג גרוטסקי של העלאות מסים סוציאליסטיות והגדלת הגירעון, בצד רטוריקה ליברלית של תחרות ופנייה למגזר העסקי. 'יש עתיד' רוצה בהישג כדי לרצות את ציבור בוחריה הממורמרים, והחרדים הם הטרף הקל ביותר. האבא עשה את הקריירה הפוליטית על חשבונם, הבן רק ממשיך בדרך, גם אם בצורה מגושמת למדי.
העניין הוא, שהחוק לגיוס החרדים יעבור, חרף המשבר. והצעת תקציב כזו או אחרת תעבור, הגם שהאופוזיציה וחלקים מהקואליציה ישחקו אותה עד ההצבעה הסופית. ממשלת נתניהו השלישית תצלח את שני האתגרים האלה. השאלה היא מה יהיה הלאה. בסופו של יום, 'יש עתיד' מתבררת כגורם היוצר משברים ואינו מייצב. מי שמאיים להפיל ממשלה חודשיים וחצי לאחר הקמתה, הוא גורם שקשה לסמוך עליו. הגם שגיבה את מדיניות נתניהו בראיון ל"ניו יורק טיימס", הולך ומתברר כי הזיגזגים של לפיד – גם בתחום הכלכלי וגם בסוגיית השוויון בנטל – מערערים את המשילות ואת יציבות הממשלה. הם יוצרים אי-אמון ציבורי בה. הרי בהסכם הקואליציוני עם הליכוד ביתנו, התחייב לפיד להעדיף סנקציות כלכליות ולא פליליות על משתמטים משירות חובה. הניסיון לערער את הקואליציה תוך הפרת ההסכם הקואליציוני, שנובע ממצוקה פוליטית, מעיד כי בטווח הארוך, לנתניהו יהיה קשה לסמוך על שר האוצר כשותף פוליטי נוסח אהוד ברק או אלי ישי. אם תכנית לפיד לשיקום הכלכלה תיכשל, הוא עלול לייצר משברים בתחומים אחרים כדי להאפיל על כישלונו בנושא הכלכלי ואגב כך להטיל את האחריות הכוללת על שר האוצר הקודם, ד"ר יובל שטייניץ, ועל רה"מ המכהן.
נשיא המדינה, שמעון פרס, הציע לנתניהו לקיים בחירות חדשות לאחר המשבר שנוצר לאור הברית בין לפיד ובין בנט. גם כותב שורות אלה הציע הצעה דומה. רה"מ סירב, ואולי בצדק. הבעיה היא, שקואליציה מהסוג הזה אינה יכולה להחזיק מעמד לאורך ימים, כאשר השותף המרכזי בה מתמקד באינטרס הפוליטי ולא בזה הלאומי. בסופו של יום, לפיד עלול לייצר משבר נוסף, והפעם סביב הנושא המדיני. הוא גם יכול לגייס את ציפי לבני ולסכל את אפשרות צירוף מפלגת העבודה לממשלה כחלופה ל'יש עתיד'. נתניהו יתקשה לשרוד עם קואליציה של 61 חברי כנסת. מבחינת רה"מ, התנהלותו של לפיד צריכה להוות נורה אדומה בכל הנוגע לעתיד הממשלה והקואליציה בארבע השנים הקרובות.
הגם שידי נתניהו כבולות לאור העובדה, שהברית עם 'הבית היהודי' שרירה וקיימת, ראוי שכבר עתה יתחילו גישושים בכיוון של הקמת קואליציה חלופית, שעיקרה צירוף מפלגת העבודה, ש"ס ו'אגודת ישראל' לקואליציה, ומהלך מקביל של ניסיון להפרדת 'הבית היהודי' מ'יש עתיד' וחבירה לאנשי 'תקומה' בראשות אורי אריאל. מבחינת רה"מ, התנהלותו של לפיד היא לא רק פגיעה בשלמות הקואליציה וביציבות הממשלה, אלא גם פגיעה באינטרס הלאומי. ישראל זקוקה, היום יותר מתמיד, למצג אחיד מול העולם בנושאים המהותיים ביותר. אם תצטייר הממשלה כמעורערת וכבלתי-יציבה, היכולת לנהל מהלכים מורכבים מול העולם תהיה קשה יותר. כבר יש בממשל האמריקני מי שחושב, שמדובר בקואליציה עם ראש ממשלה רשמי וראש ממשלה בפועל. זו פגיעה קשה בכל מה שחשוב לישראל במדיניותה מול הפלשתינים בפרט ומול איראן, סוריה ומדינות נוספות בכלל.
בממשלה הקודמת, האיומים להפיל את הקואליציה, שבאו מצד מפלגת העבודה, הביאו לפילוגה ולהקמת סיעת 'עצמאות' בראשות שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, שסיפקה לנתניהו יציבות ויכולת ניהול ראויה של המדינה לאורך זמן. הפעם, קשה יהיה למצוא אפשרויות זמינות ודומות למשחקים פוליטיים שיאפשרו לייצב את הקואליציה מחדש. לפיד לא יפרוש מהממשלה בגלל עניין גיוס החרדים. הוא ימתין להעברת התקציב. הוא מחכה לבדוק איך יתקדמו המגעים עם הפלשתינים. אם למישהו היה ספק בדבר טוהר כוונותיו של שר האוצר, היומיים האחרונים הוכיחו כי ידיו אינן נקיות: כפי שהצהיר לא אחת, הוא בא לרשת את רה"מ נתניהו. ובמשחק הזה, צפויים משברים רבים עד שיחליט לפיד להביא לבחירות חדשות.
