מחוצות סוריה למחאה חברתית קומוניסטית

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 29.2.2012

איסר הראל המנוח, היה הראשון שאיתר ברגע האמת את האירדנטה הערבית בישראל. על הכוונת שלו הייתה המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). בשנת 1958 פנה למנהיגיה היהודים של מק"י בבקשה לטפל במחתרת הערבית שהחלה מתגבשת בה, ובראשה אישים כמו הסופר המנוח אמיל חביבי. הראל פנה לבכירי הקומוניסטים היהודים: משה סנה, מאיר וילנר, שמואל מיקוניס ואסתר וילנסקה. הארבעה שמעו והזדעזעו והדבר פעל לפילוג ההיסטורי במק"י בקיץ 1965, אז נטשו הקומוניסטים הערבים ומיעוט יהודי בהנהגת תופיק טובי את המפלגה, וייסדו את רק"ח – הרשימה הקומוניסטית החדשה.

ההפגנה בחיפה בעד אסד בשבוע שעבר. צילום: ערוץ 2

ההזדהות הערבית עם משטרו הרצחני של הנשיא הסורי, בשאר אסד, קיבלה ביטוי מזוויע בשבוע שעבר כאשר בכירי ערביי ישראל, בניצוחם של ראשי מק"י הערבים מוחמד נפאע ועיסאם מח'ול, הובילו את ערביי חיפה להזדהות עם הרודן הפשיסטי מדמשק. בכירי מק"י היהודים, בהם דב חנין – שתקו. נפאע איננו מייצג את עצמו: אט-אט הוםכת מק"י ליישות לאומנית ערבית, מפלגה עם אגף קומוניסטי הדומה לזה שפעל בשנות ה-30 וה-40, עת הזדהו הקומוניסטים הערבים עם המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני.

הטענה המרכזית שמופנית כלפי כל מי שמייחס חשיבות לישרא-קומוניזם המקומי היא שמדובר בעיסוק בשוליים: קומץ קומוניסטים יהודים עם כמה רבבות ערבים שתופסים 'בסך הכול' 4 מנדטים בכנסת. כדי להבין מה החשיבות בכך שתומכי הפשיזם האסלאמי משתלטים על הנחלה הקומוניסטית, כדאי לבחון דוגמה דומה מבריטניה.

'מפלגת הפועלים הסוציאליסטית' שקמה שם בתמיכה של רבבות בודדים, היא קבוצה טרוצקיסטית זעירה שייסד יהודי בשם טוני קליף, או בשמו העברי יגאל גלוקשטיין. בטור שפרסמה עיתונאית ה'דיילי מייל', מלאני פיליפס, סיפרה על תוכנית שהגתה הממשלה הבריטית להשבתם למעגל התעסוקה של מובטלים צעירים בגילאי 16-24. התוכנית ביקשה להעסיקם במקום עבודה לתקופה של שבועיים עד חודשיים על מנת לתת להם ניסיון מקצועי שיאפשר להם להיקלט בשוק העבודה הבריטי. מי שאינו רוצה להשתתף בתוכנית, ממשיך לקבל דמי אבטלה כרגיל.

הטרוצקיסטים ראו הזדמנות נהדרת לסכל את התוכנית ויצאו בקמפיין אינטרנטי ובהפגנות גדולות נגד "עבודות כפייה". התוצאה הייתה מיידית: חברה בריטית ידועה משכה את ידיה מהתוכנית הממשלתית, ובין-רגע אבדו 3,000 מקומות עבודה פוטנציאליים. בעקבותיה הלכו חברות אחרות. מפלגה קטנטנה, זעירה, הביסה את ממשלת בריטניה בסיוע הבי-בי-סי. המפלגה הזאת רוצה להרוס את תוכנית התעסוקה משום שברצונה להרוס את החברה הבריטית, כתבה פיליפס.

מק"י הישראלית חזקה בהרבה מהמקבילה הטרוצקיסטית באנגליה. ידה במחאה החברתית, ולא מעט מפעילי המחאה של קיץ 2011 מתכננים לשוב לרחובות בקיץ הקרוב. במפקדה הישרא-קומוניסטית בתל-אביב כבר מתכננים איך לסייע לאותם מהפכנים טריים לחולל תנועה המונית גדולה בהרבה מזו שראינו בשדרות רוטשילד בחודשי הקיץ המיוזעים של השנה שעברה.

הגם שמדובר בכוח פוליטי זעיר, הרי שחשיבותו והשפעתו חורגות ממימדיו הממשיים. הדבר הופך למפלצתי עוד יותר, כאשר מבינים כי בחוטים מושכים אוהדיו של הרוצח מדמשק. שתיקת הקומוניסטים היהודים, הזקוקים לחבריהם הערבים לשם שמירת כוחה של המפלגה בבחירות הבאות לכנסת והשתוללות הקומוניסטים הערבים היא הברית הבלתי-קדושה שמסוכנת לחברה הישראלית.

לא כל האנשים שייצאו להפגין בקיץ יצביעו לחד"ש, אך היד הבוחשת בקלחת המבעבעת של ההתססה החברתית – היא יד קומוניסטית.

התגוננות הכרחית בנתב"ג

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 8.7.2011

לאנשים מעטים מוכר השם סרחיו יאני. יאני הוא אחד ממארגני המטס השטנה הפרו-פלשתיני בישראל, ומנהל את 'המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית'. הגוף הזה הוקם ב-1984 על-ידי הטרוצקיסטים בירושלים, שנקראו אז 'הליגה הקומוניסטית המהפכנית – מצפן מרכסיסטי'. מדובר בגוף אנטי-ישראלי ואנטי-ציוני ותיק. לפני 24 שנה, נסגר 'המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית' על-ידי המשטרה בטענה שהוא קשור בחזית העממית של ג'ורג' חבש. מנהיג המרכז, הטרוצקיסט מיכאל ורשבסקי (מיקאדו), הורשע ונידון למאסר בפועל. בשיאו, ניהל 'המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית' תעמולה פרו-פלשתינית נגד ועידת קמפ דייויד.

חוליות באדר-מיינהוף מודרניות. בצילום: עטיפת הסרט "כנופיית באדר-מיינהוף"

אתמול, אמר יאני לאתר "ידיעות אחרונות" כי הוא מודה לראש הממשלה נתניהו על שארגן למטס קמפיין יחסי-ציבור. "אנשים בחו"ל, שאני בקשר איתם, מאוד מתלהבים מתגובת היתר של ישראל", הסביר יאני. "הם חשים שהם לקחו על עצמם סיכון במטס. הם ידעו שכאשר יגיעו לארץ, ויסבירו שהם מתכוונים להגיע לרשות הפלשתינית כדי להביע סולידריות עם העם הפלשתיני, יעצרו אותם ויגרשו אותם. הם מאוד חששו שכל זה יתרחש בשקט תקשורתי מוחלט".

מי שטוען כי תגובת ישראל למטס השטנה הייתה מוגזמת, איננו יודע כנראה כי אותם פעילים שמתכוונים להגיע לארץ מאורגנים ברשתות שמאל מהפכניות ואנטי-ישראליות מאורגנות, הנתמכות על-ידי גופים כמו 'המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית'. למעשה, מדובר במחבלים בפוטנציה עם תודעה נוסח 'כנופיית באדר-מיינהוף'. שום מדינה נורמאלית לא הייתה מאפשרת לפרובוקטורים בסגנון הזה לשטוף את גבולות ישראל ולהתסיס את הפלשתינים ביו"ש.

אותם פעילים שמבקשים להגיע לישראל קשורים בצורה כזו או אחרת במשט המתוכנן לעזה. מדובר למעשה בברית ירוקה-אדומה של אינטרנציונאל שנאה אסלאמו-קומוניסטי נגד ישראל. כך, העיתונאית מלאני פיליפס מה"דיילי מייל" כתבה בשבוע שעבר כי אדם שפירו, ממייסדי 'ארגון הסולידאריות הבינלאומי' (ISM) וחבר בהנהגת 'התנועה לשחרור עזה' העומדת מאחורי המשט, חשף את המטרות האמיתיות שמאחורי המשט בכנס שהתקיים באוניברסיטת רטגרס, ניו ג'רזי, לשם גיוס כספים לטובת הספינה האמריקנית הנוטלת חלק בהפלגה. לפי שפירו, "מה שעשינו בעשר השנים האחרונות הוא לפעול עם החברה הפלשתינית כדי להאיץ את ההתנגדות".

שפירו מסביר כי "'שחרור עזה' (התנועה העומדת מאחורי המשט, ד.מ.) הוא רק טקטיקה של אסטרטגיה גדולה יותר, (שמיועדת) להפוך את העימות הזה מעימות בין ישראל לבין הפלשתינים, או בין ישראל לבין העולם הערבי… (לעימות) בין שאר העולם לבין ישראל". "'שחרור' עזה הוא טקטיקה", מסכם שפירו. "הוא חלק מאסטרטגיה להפוך את העימות לבינלאומי ולערער באמת את ישראל במקום שבו היא מקבלת את רוב התמיכה בה. כר הפעולה שלנו הוא העולם כולו. ולשם ההתנגדות שלנו צריכה להיות מכוונת. כבר יש לנו אינתיפאדה שלישית. היא מתרחשת עכשיו. היא מתרחשת בכל העולם".

ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להכניס לגבולותיה את חברי הבריגאדה האדומה-ירוקה לשחרור פלשתין. ספק אם הרשויות בארה"ב היו מאפשרות לקבוצה בינלאומית התומכת ב'אל-קאעידה' להיכנס לשטחה ולהתסיס מוסלמים נגד אמריקה. התגובה הישראלית למאמץ הבינלאומי לייבא ארצה מיליטנטים התומכים בהחרבת ישראל היא פועל יוצא של היגיון בריא מצד מדינה הרוצה פשוט להגן על עצמה. כאשר 'המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית' וגופים אחרים עם רקורד בעייתי של הזדהות עם ארגוני טרור מעוניין לייבא לישראל פרובוקטורים שיסתובבו בחוצות תל-אביב, רמאללה, עזה וחיפה, ויתחילו לפעול למען אינתיפאדה אנטי-ישראלית, חובתה של ישראל היא למנוע ממהפכני המטס לשחרור פלשתין לצאת את שערי נמל התעופה בן-גוריון. זה לא מעיד על היסטריה, על אובדן עשתונות או על חולשה: אין שום סיבה לאפשר לחוליות באדר-מיינהוף המודרניות לפעול ללא הפרעה ולהסית לחיסול מדינת היהודים. השמאל המקומי יצטרך להסתפק לפי שעה במצעדי השנאה מכיכר רבין למשרד הביטחון, ללא תגבורת בינלאומית.

הפרקטיקה המהפכנית של ברק אובמה

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 22.5.2011

נשיא ארה"ב אובמה ידע זמן רב לפני שנשא את נאומו כי אין ראש ממשלה ישראלי שיסכים לחזרה לגבולות 1967. אפילו חביבת הבית הלבן, הגברת לבני, לא תסכים לערוך טיהור אתני בגוש עציון ובמעלה אדומים. אולם אובמה בחר בכל זאת לקרוא לישראל לחזור לגבולות 1967. לראש הממשלה נתניהו לא הייתה כל ברירה אלא לענות לנשיא האמריקני בשלילה מוחלטת. קשה להעלות על הדעת ראש ממשלה ישראלי שהיה נוהג אחרת. אולם אם ידע אובמה כי תשובת נתניהו תהיה שלילית, מדוע החליט בכל זאת לבקש את הבלתי-מתקבל על הדעת?

אובמה ונתניהו בפגישתם בבית הלבן

מלאני פיליפס, אחת הפרשניות השמרניות המפורסמות בבריטניה, טענה כבר לפני שלוש שנים ששורשיו של אובמה נטועים במרכסיזם המהפכני. אחת הדרכים של מהפכנים להילחם את מלחמתם היא באמצעות "פרוגרמת מינימום" ו"פרוגרמת מקסימום". פרוגרמת המינימום מכילה "תביעות מעבר" טקטיות המשרתות את פרוגרמת המקסימום האסטרטגית. המטרה של הפרחת בלון החזרה לגבולות 67' היא לזעזע את ישראל, לטרוף את הקלפים מחדש, לערער את מנהיגותו של נתניהו, כדי שייווצר משבר אשר יוביל בסופו של דבר למו"מ מדיני מחודש כשברור שישראל, שאינה יכולה לחזור לאותם גבולות, תוותר ויתורים רבים בתמורה ל"וויתור" הפלשתיני על גוש עציון ומעלה אדומים. למשל, חלוקת ירושלים והסכמה לקליטת חלק מהפליטים בגבולות ישראל.

תביעת המעבר של פרוגרמת המינימום, חזרה לגבולות 67', מיועדת לשרת את פרוגרמת המקסימום, שהיא – במקרה הטוב – חלוקת הארץ לשתי מדינות ודה-ציוניזציה של ישראל. במלים אחרות, לאובמה אין ספק שדרישה מישראל לסגת לגבולות אשר מהם נאלצה לצאת למלחמת אין-ברירה לפני 44 שנה, איננה ריאלית. אבל דרישה שכזו מהווה לוחמה פסיכולוגית מהפכנית בדרך להשגת המטרה הסופית.

במאמר של גלן קסלר ב"וושינגטון פוסט", הצביע הכתב הדיפלומטי הוותיק על כך שבנאום אובמה לא הייתה התייחסות לפתרון בעיית הפליטים, בשונה מהנשיאים שקדמו לו, קלינטון ובוש הבן. קסלר מציין כי במכתב הנשיא בוש לרה"מ דאז שרון, משנת 2004, כתב הנשיא האמריקני כי בעיית הפליטים תיושב במסגרת המדינה הפלשתינית. כך גם גרס הנשיא קלינטון בהתייחסותו לנושא משנת 2001. לא כן אובמה. כל שאמר הנשיא האמריקני הוא שיש לדחות את שאלות ירושלים והפליטים לשלב מאוחר יותר, ואילו עתה ראוי להתרכז רק בשרטוט הגבולות ובהסדרי ביטחון. אבל התוכנית הדו-שלבית הזו היא פיקציה. אובמה יודע כי הפלשתינים מעוניינים קודם כל בעניין ירושלים והפליטים. ישראל תיאלץ לשלם על סירובה לחסל את גושי ההתיישבות. התשלום יהיה בירושלים המזרחית ובשיבת הפליטים. או ההיפך: ישראל תיאלץ לעקור את המתיישבים כדי שרוב ירושלים תישאר בריבונותה ועל מנת שהפליטים לא ישובו לגבולותיה.

כך או אחרת, התביעה מישראל לשוב לגבולות 67' משרתת את מטרת-העל: זעזועה עד כדי פירוק הנהגתה. איך בכך כדי לטעון שאובמה הוא אנטישמי או אנטי-ציוני, אבל הפרקטיקה המהפכנית הזו מציבה אותו בשורה אחת עם עמיתיו באוניברסיטת ברקלי העוינים את הציונות וישראל.

נתניהו, כשמאחוריו רוב העם בישראל ואפילו חלק אדיר מהציבור האמריקני, יוצא מהעימות עם אובמה כשידו על העליונה. הוא יוכל להתמקד עתה בשלוש נקודות מהותיות: האבסורד שבחזרה לקווי 67', ההתעקשות הפלשתינית על שיבת הפליטים והברית החדשה של אש"ף עם האסלאמו-פשיזם. רוג'ר כהן כתב אתמול ב"ניו יורק טיימס", כי ביטחון ישראל תלוי בהתחייבות חמאס-פתח לאי-אלימות, בהסכמתם למדינה מפורזת ולקבלתם את העובדה שכינון שתי מדינות מציין את תום הסכסוך. מנגד, הריבונות הפלשתינית מתחילה, לפי כהן, בנסיגה ישראל מיו"ש, מפינוי התנחלויות, מנסיגה ישראלית והדרגתית מהשטחים ומחילופי שטחים.

הבעיה של כהן היא שהוא, כמו אובמה, מסרבים לנגוע בלב הסכסוך אשר הכשיל גם את קלינטון וברק וגם את בוש ואולמרט: חלוקת ירושלים ותביעת השיבה. בשונה מכהן ומאובמה, נתניהו מבין כי מאבק על תביעת השיבה כאשר רוב שטחי יו"ש מצויים בריבונות פלשתינית, הוא מתכון למלחמת-דמים. כל עוד הפלשתינים לא מסכימים לסיים את הסכסוך ומתמקדים בשלבים למיניהם, ישראל לא יכולה לחזור על טרגדיות אוסלו וההתנתקות ולהפוך את כל העורף לחזית בשם תעתועי השלום של המהפכן מהבית הלבן.