מאמרים פוליטיים

נתניהו בדרך להישג. כמעט.

ארבע שנים תמימות נמנע נתניהו מלעקור את החמאס מהשורש. הוא הבטיח לעשות כן לפני הבחירות האחרונות. זה היה הקלף שלו במרוץ מול קדימה בהנהגת לבני: את מה שלא עשו אולמרט ושרת החוץ שלו, יעשה ראש הליכוד. וזה לא קרה. גרשון בסקין יודע לספר שישראל הייתה קרובה לחתימת טיוטה על הפסקת אש ארוכה מול חמאס, כשהפרטנר הוא אחמד ג'עברי. בסקין אומר שזה היה על דעת שר הביטחון, וגם הוקמה ועדה בין-משרדית בנושא. בניגוד לניסיונות לערער על מהימנותו של בסקין, מדובר באחד האנשים היותר אמינים בכל הנוגע למגעים עם הפלשתינים. ומי שמפקפק בכך, ילך-נא אל דוד מידן, שליחו של נתניהו לעסקת שליט.

אז מה קרה לפתע שההנהגה הישראלית חזרה בה מהסכמתה? ומה התרחש פתאום שהביא לחיסול ג'עברי, בפרט כאשר תקרית ירי הטיל אל עבר סיור צה"ל בוצעה על-ידי ארגון שאינו סר למרותו של החמאס? צריך להאמין שהמלחמה הזו לא נעשית משיקולי-בחירות. חשוב להאמין שההנהגה שלנו אינה צינית עד כדי כך. אבל את השאלה הזו חשוב לשאול. האמת הבסיסית היא שגם נתניהו וגם ברק הבינו, כי ההרתעה הישראלית נשחקה עד דק. המהלך האיראני של נתניהו נכשל כשהתברר שאין לישראל יכולת לתקוף באיראן על מנת לחסל את פרויקט הגרעין שם. ואובמה, שנבחר מחדש, כבר הבהיר לנתניהו שאותו, את נשיא ארצות הברית, גם ראש ממשלת ישראל לא יגרור למלחמה. וכשנחשף מעל מסכי הטלוויזיה, כי ביבי רצה לגנוב מלחמה על-ידי דריכת הצבא, ולגרור את הממשלה ואת הממשל האמריקני לעימות כולל, ראש הממשלה הועמד בשיא קלונו.

הבין שידו על התחתונה. בנימין נתניהו. צילום: אתר הגרדיאן.
הבין שידו על התחתונה. בנימין נתניהו. צילום: אתר הגרדיאן.

אפשר היה לחתום על הפסקת אש ארוכת טווח עם חמאס, בעל הבית האמתי ברצועת עזה. התקרית של ירי הטיל לעבר סיור צה"ל לא נגרמה באשמת אנשי הארגון. נתניהו הבליג על אינספור תקריות אחרות של ירי טילים ליישובי הדרום בארבע השנים שחלפו מאז נכנס למשרד ראש הממשלה. במידה רבה, הסכם עם חמאס, עם ערבות מצרית של 'האחים המוסלמים', היה עמיד יותר מכל הסכם עם אבו-מאזן, שבמקרה הטוב מייצג חלק מסוים מהעם הפלשתיני. נתניהו יודע שהמלחמה הזו הייתה מלחמת ברירה מובהקת.

אבל ברק ונתניהו בחרו במלחמה. הם ידעו היטב את משמעות חיסולו של ג'עברי. הם גם הבינו שהפעם חמאס ירחיב את קו האש, ויירה טילים אל גוש דן. השניים נכנסו בעיניים פקוחות למלחמת עזה במטרה לשקם את ההרתעה הישראלית המתמוטטת. בלי איראן, עם הסכם הפסקת אש שעליו חתומים נתניהו, ברק, חאלד משעל והשושבין מורסי, לצמד ביבי-ברק היה ברור שאסטרטגיית ההרתעה של ישראל תתבסס, למצער, על מיתוס ולא על מציאות. הם הזדקקו למבצע צבאי רציני כדי להנחיל הישג תודעתי, במידה מסוימת ביחס לחמאס, ובמידה רבה, בכל הנוגע לציבור הישראלי.

ויש גם עניין נוסף: בעימות שהחל להיווצר בין נתניהו לבין אולמרט, שבמבצע 'עופרת יצוקה' כתש את החמאס והביא להישג הרתעתי משמעותי לישראל, ידו של ביבי הייתה על התחתונה. נשמעו קולות רבים וברורים בימין שהביעו אי-שביעות רצון הולכת וגוברת מאזלת ידה של ממשלת ישראל כלפי הרודנות האסלאמית בעזה. הסכם הפסקת אש עם החמאס היה מציב את נתניהו בעמדה חלשה ביותר בהשוואה לאולמרט, וגם ללבני. הסקרים גם הצביעו על כך, שהרשימה המשותפת של הליכוד וישראל ביתנו מתייצבת על אזור ה-35 מנדטים, 7 מנדטים פחות מכמות המושבים שיש לשתי הסיעות היום. ביבי רצה הישג. גם ברק. השיקול היה משולב: צבאי – ופוליטי.

בשונה מהתחזיות השחורות, ישראל לא עמדה מבודדת מול מדינות העולם. ארה"ב גיבתה. אירופה החרישה ולא גינתה. אמנם ישראל לא זכתה למטריית הגנה כמו זו שזכתה לה בתקופת שלטונו של אולמרט, אולם המלחמה הזו קיבלה גיבוי מהנשיא האמריקני, שאנשי ימין רבים ניסו להשחיר את דמותו כמי שעומד בשורה אחת עם איסמעיל הנייה ואבו-מאזן, נגד ישראל.

נכון לשעת כתיבת שורות אלה, נתניהו רוצה וזקוק לאסטרטגיית יציאה. הוא לא מעוניין בכניסה קרקעית לעזה. השאלה הגדולה אם אכן החמאס יסכים להפסקת אש כזו. אם יבלע את עלבונו, ימחל על כבודו, יקבור את מתיו, יחדל מלירות ויחתום על הסכם הפסקת אש. אם ראש הממשלה אכן יגיע למצב שבו החמאס, אחרי כל ההרס הרב לתשתיות הטרור שלו, חותם על הסכם שכזה, הרי מדובר בהישג ממשי ואמתי. ביבי צריך שהחמאס יעשה את מעשה מלך גרמניה וילך לקנוסה בקהיר.

לנתניהו אין אינטרס בהסלמת המצב. לא בדחיית הבחירות הפנימיות, ודאי שלא בדחיית הבחירות הארציות. אם בחודשיים שנותרו עד הבחירות גזרת עזה תהיה שקטה, ביבי יוכל לגזור קופון מפלגתי ואלקטורלי. ראשי הסניפים בליכוד יסורו למרותו. מצביעי הליכוד המתפזרים ישובו הביתה. שלי יחימוביץ', שבימים האחרונים תפקדה יותר כרל"ש של נתניהו מאשר כמנהיגת גוש המרכז-שמאל, תיאלץ להשתמש בדמותו של עמיר פרץ, הוגה "כיפת ברזל", כביטחוניסט האולטימטיבי שלה, אך לא תוכל להצטייר כאלטרנטיבה. ויכול להיות שהגוורדיה הוותיקה של מפלגת העבודה מהקיבוצים, מהמושבים ומהסניפים השונים, תצביע בחלקה גם למצביא ממפלגת 'עצמאות' שיביא 3 מנדטים, ואולי יותר. נתניהו גם יוכל להעביר את הקיצוץ הבא בתקציב בנימוק של יוקר הוצאות המלחמה. יותר מזה, ביבי לא יכול היה יותר לבקש.

בשוך הקרבות, ישראל תישאר עם בעיותיה האמתיות. לא רק עם המצב החברתי הקשה והשחיקה הריאלית בשכר ויוקר המחיה המאמיר והצטרפות משפחות נוספות למעגל העוני והמיסוי הכבד על מעמד הביניים. היא גם תתמודד עם הבעיה הגדולה של היעדר הכרעה. עם הפלשתינים הרוצים מדינה. ועם החמאס המתחמש מחדש לקראת עימות נוסף. עם המדרון החלקלק של הדו-לאומיות. עם הפנייה הפלשתינית לאו"ם. עם הנשיא האמריקני שיבקש לפדות את צ'ק התמיכה בנתניהו במבצע "עמוד ענן" כשהערבים יבואו לבית הלבן לבקש להם מדינה.

נתניהו, כנראה, ייבחר שוב, ובהנחה שאכן ייצא מהמבצע הצבאי הזה כשידו על העליונה, לא תהיה לו בעיה קשה במיוחד להרכיב את הקואליציה הבאה. אולם הבעיות היסודיות, שעמן שום מבצע צבאי לא יכול להתמודד, ושאותן שום מלחמה לא מסוגלת לפתור, אותן בעיות יישארו עמנו. ובהתקרב רגע ההכרעה, עטרת הניצחון מהמלחמה בחמאס תוסר מהר מאוד כשנגלה כי שום בעיה מבעיותינו המהותיות לא נענתה.

מודעות פרסומת
מאמרים פוליטיים

עזה ואיראן – איומים מקבילים ומתואמים

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 18.3.2012

עזה היא אולי המשטר האוטוקראטי המוסלמי המיוחד ביותר בעולם הערבי. פעם אחר פעם, הדיקטטורה הפאשיסטית של איסמעיל הנייה ואחמד ג'עברי גוררת את העזתים לסבבי מלחמה מדממים, שזורעים בעיר הצפופה בעולם הרס, הרג וחורבן. בכל זאת, האביב הערבי לא מגיע לרצועת עזה. התושבים ממשיכים לתמוך במשטר האימים של החמאס ומוכנים לשלם על כך מחיר כבד. בזמן שבסוריה משלמים ההמונים מחיר דמים יומיומי במאבק נגד אסד, בעזה מתקיימת ללא שום הפרעה חבירה של כוחות אסלאמו-פשיסטיים מהזן הרצחני ביותר. הג'יהאד האסלאמי, חמאס, אל-קאעידה ושאר אסלאמיסטיים דרים בכפיפה אחת, ותושבי הרצועה מוכנים לשלם על כך בדמם.

בצילום: איסמעיל הנייה (מימין) ואחמדינג'אד בחגיגות לציון 33 שנה למהפכה האיראנית
בצילום: איסמעיל הנייה (מימין) ואחמדינג'אד בחגיגות לציון 33 שנה למהפכה האיראנית

כדאי לשים לב לעמדה הבדלנית שנוטל אובמה כלפי עזה. בזמנים אחרים, האמריקנים כבר היו פועלים להרגעת הרוחות. הפעם, כמו בסבבים קודמים, מלאכת התיווך מתנהלת מול מצרים. ישראל נאלצת להיאבק לבדה מול טילים המשוגרים למרכזי אוכלוסייה ומאיימים לקטוף את חייהם של נשים, ילדים וזקנים, והידידה הגדולה נותרת בצד. כמו בשאלת איראן כך בשאלת עזה, ישראל נאלצת לקבוע את עמדתה במנותק מהאמריקנים. מדינה ריבונית לא יכולה לחיות עם התקפות טילים המשתקות אזור שלם בתוכה, בדיוק כפי שאין באפשרותה לקבל איום גרעיני של רודנות חשוכה, המאיימת לבצע ג'נוסייד בעם שלם.

אם מבינים כי הערבים מוכנים לשלם כל מחיר כדי להביס את ישראל ושהאסלאם הרדיקלי מתקיים על תמיכת העם, השאלה המיידית היא אם לא ראוי לטפל בסוגיית האיום האסלאמי בשתי החזיתות גם יחד: גם בחזית החמאסית וגם בחזית האיראנית. בפועל, המשטר בעזה, הממומן מכספים איראניים, הוא הסוכן הקרוב ביותר של איראן, אשר במקרה של התקפה על מתקני הגרעין שם, יטווח את ישראל בטילים. עזה היא שלוחה של טהרן אשר כל תכלית קיומה היא לבסס את האחיזה הפרסית לחופי הים התיכון, ולתת כתף במקרה שמשטר האייתוללות יהיה בצרות. ערביי עזה, התומכים באחמדינג'אד, הם הבסיס המקומי של משמרות המהפכה.

במוקדם או במאוחר, תידרש ישראל לטפל בקן הצרעות הטרוריסטי המצוי לצדה. כל עוד לא מתבצעת תקיפה ישראלית באיראן, העימות יהיה מוגבל בהיקפו. אך האיום האמיתי הנשקף מעזה יתממש ברגע שבו תתקבל ההוראה מטהרן לירות טילים על תל-אביב.

חיסול המשטר העזתי כרוך לבלי התר בסיכול הגרעין האיראני. תושבי עזה ייאלצו לשלם את מחיר תמיכתם בעריצות הפשיסטית שאותה הם מגבים. התחמקות מתמשכת מהתמודדות עלולה לעלות לישראל במחיר כבד אם וכאשר יחליטו ראש הממשלה ושר הביטחון שהגיעה השעה למנוע מהאיראנים לפתח נשק גרעיני.

אם יתממשו התחזיות, והנשיא אובמה אכן יזכה בבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב, ישראל לא תוכל לפעול עוד בחופשיות בעזה, כשם שאיומה להתקיף את איראן עלול לזכות בתגובת-נגד הרסנית. לפתחו של ראש הממשלה מוטל האתגר להתמודד עם שני האיומים עוד לפני שהרדיקל מהבית הלבן יתחיל את הקדנציה השנייה שלו.

עוד

חמאס איבד את המגן האנושי שלו

סיום עסקת שליט סוגר פרק נוסף בעימות עם הערבים: הוא הופך את הדיקטטורה החמאסית לעובדה קיימת וסותם למעשה את הגולל על ערוץ מדיני אפקטיווי. חמאס ניצח תודעתית; הערבים מאמינים שוב כי לסכסוך יכול להיות פתרון צבאי. אבו-מאזן, שכבר בימי אולמרט לא היה רלוונטי, הוא כוכב האתמול. חמאס מצטרף לגיבורי אביב העמים הערבי, שהפך לסתו אנטישמי. עסקת שליט – עסקת אין-ברירה – מחזקת את אמונת הערבים בהכרעה מדורגת של "האויב הציוני" על-ידי התשתו ופירורו.

בטווח הארוך, התחזקות החמאס תתבע הכרעה. צילום אילוסטרציה: חיילי צבא חמאס צועדים בעזה
בטווח הארוך, התחזקות החמאס תתבע הכרעה. צילום אילוסטרציה: חיילי צבא חמאס צועדים בעזה

לראש הממשלה נתניהו לא הייתה ברירה אלא לשחרר את שליט. למרות חילוקי הדעות בציבור ביחס למחיר הכבד, רוב הישראלים – לרבות מתנגדי העסקה – הביעו תמיכה בשחרור שליט. אילו היה שליט נעלם כפי שאירע לרון ארד, האתוס הצבאי והלאומי היה נפגע. ספק רב אם ראש ממשלה כלשהו היה יכול להמשיך בכהונתו אם שליט היה, חלילה, נהרג או נפצע. אולם באישור עסקת שליט נחצה קו אדום שלא נחצה בעבר: מעבר לעובדה שרוב מנהיגי הטרור משוחררים תמורת חייל ישראלי אחד, ישנה השלמה ישראלית עם קיומה של ישות השואפת להשמיד את ישראל. כאשר ייוודעו שמות המשוחררים, יהיה ברור עד כמה המחיר קשה מנשוא. החמאס מתחזק בעסקה הזו הן מוראלית, הן פוליטית והן ארגונית. חמאסטן הפכה להרבה יותר ממשית מאשר פלשתין הווירטואלית של אבו-מאזן.

אפשר היה לפעול אחרת. זמן לא רב לאחר חטיפת שליט, דרישות שוביו היו פחותות בהרבה. אבל הקמפיין חסר האחריות שנוהל בחמש השנים האחרונות נגד ראשי הממשלה אולמרט ונתניהו העלה את המחיר שדרש החמאס. כאשר הבינו שם שבשונה מארצות מערביות אחרות, ישראל סחיטה ומתאפיינת בשיח רגשי שאין בו מקום לשום ממד ביקורתי העוסק באינטרס האומה ואינו משתעבד ליחיד, היה ברור ששחרור החייל החטוף יעלה במחיר איום. נתניהו היה חייב לשים קץ לסאגה הזו, וטוב שעשה כך. אולם יש למדיניות הזו מחיר: ישראל תיאלץ להתמודד עם החמאס המחוזק ברמטכ"לי טרור ובאלופי הרצח.

האסלאמו-פשיזם מקבל חיזוק גדול בעסקת שליט, והצהלות בעזה נוכח שחרור המרצחים הגדולים ביותר, מעידות על התמיכה הרבה אשר לה זוכה החמאס בקרב תושבי הרצועה. כדאי לזכור את זה אם מישהו יבכה פעם על קורבנות חפים מפשע במלחמה עתידית עמם. חמאס מהדק את שליטתו בעזה, ודומה כי נוכחותו שם הופכת לעובדה קיימת כמו נוכחות חיזבאללה בלבנון. הפשיזם המוסלמי מתקבל כעת כמשחרר האמיתי של הערבים. יום אחרי העסקה, הסכנה המהותית היא התחזקות הג'יהאדיזם והשתלטות החמאס על שטחי יהודה ושומרון.

בטווח הארוך, התחזקות החמאס תתבע הכרעה: במסגרת המלחמה בין הציוויליזציה המערבית לבין זו האסלאמית, ישראל תידרש להכריע בשלב מסוים אם היא מחסלת את סניף הג'יהאד העולמי בעזה, או מתבטלת בפניו. חמאס שלפני עסקת שליט לא יהיה אותו חמאס שלאחרי מימוש העסקה. מי שמאיים במחיר חידוש הפיגועים וחזרת ימי טבח ליל הסדר במלון 'פארק', אינו יודע מה הוא סח. הזמנים השתנו, וחמאס כבר חושב כמדינה; הוא מצויד באמל"ח מתקדם ביותר ולא מתפקד כארגון טרור. חמאס הפך למשטר פשיסטי ומאיים בסגנון האיראני. השוני בין ארגון טרור לבין משטר כזה הוא מהותי: חמאס לא ייכנס לשום עימות שלא יביא להכרעה ממשית לטובתו, גם אם לא מוחלטת, ונכון לעכשיו אין לו שום אינטרס להיכנס למאבק כזה. הסכנה הנשקפת מצד חמאס היא אסטרטגית, בעוד שבעבר היא היוותה איום על ביטחון ישראל שאין לו ממד אסטרטגי ברור.

מלאני פיליפס מה"דיילי מייל" כתבה בתגובה לעסקת שליט, כי עם העברת החייל החטוף לישראל, איבד החמאס את המגן האנושי היקר ביותר שלו. "במשך חמש שנים", כותבת פיליפס, "הם השתמשו בחייל הישראלי השבוי… כדי לקשור את ידי הצבא הישראלי. עתה, כך נראה, כל ההגבלות האלה בטלות". בעימות הבא, לא תהיה אפוא ברירה אלא להציב על סדר היום הצבאי את חיסול הישות החמאסית בעזה. זאת, גם אם הדבר יהיה כרוך במותם של רבים מתושבי הרצועה, התומכים בעריצות האסלאמית ובכך חורצים למוות את גורל רבים מבני עמם. הערבים בעזה ייאלצו לשלם את המחיר ששילמו הגרמנים בדרדזן על תמיכתם באויבי האנושות, ואולי בכך יהיה כדי לפתור את השאלה הערבית למשך חמישים השנים.

עוד

המשבר ביחסי ישראל-תורכיה: חוזרים לימי מצדה?

לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין את התהליך שעוברת תורכיה תחת הנהגתו של ארדואן: האסלאמיזציה של החיים הציבוריים, השאיפה לכינון אימפריה אזורית והרצון להנהיג את המוני המוסלמים ולאחדם תחת פאן-אסלאמיות, כל אלה מאפיינים את החיים התורכיים מזה שנים. תורכיה, שנדחתה על-ידי האיחוד האירופי, פונה לעמדה עצמאית. ארדואן איננו מבקש לחסל את הדמוקרטיה התורכית, וספק רב אם המודל האיראני קורץ לתורכים נוכח החיים הציבוריים השוקקים שם. תורכיה מבקשת לקבל עצמאות מהמערב, מרעיונות המודרניזציה ומהשקפות ליברליות, ולבסס את עצמה כמעין דרך שלישית להגמוניה אסלאמית, המשלבת אסלאם עם דמוקרטיה. גם האסלאמיסטים (והאסלאמיסטיות, לא פחות חשוב) אינם מבקשים לפגוע בחופש הפוליטי והאזרחי בתורכיה. העובדה שנדחו על-ידי המערב שוב ושוב דחקה אותם לכיוון אנטי-מערבי, אנטי-ישראלי, פרו-פלסטיני ואף פרו-איראני.

מדיניות של "אפס בעיות" בגוון חדש. אחמט דאבוטולו
מדיניות של "אפס בעיות" בגוון חדש. אחמט דאבוטולו

בישראל יש הבנה מעטה למתרחש בתורכיה. במדינה שבה רואים בעיות בעיקר דרך הכוונת של הרובה, יש מי שמתקשה להבחין בין אחמדינג'אד לבין ארדואן. אי-הבחנה כזו מלמדת על טיפשות או על עיוורון. למרות מגמות ההקצנה הניכרות בתורכיה, אין כמעט שום גורם שם שחותר לרומן בלתי-מסויג עם איראן. התקרבותם והתרחקותם של התורכים ממדינות שונות נגזרת בעיקר מהאינטרסים שלהם. שר החוץ אחמט דאבוטולו, שפיתח את מדיניות ה"אפס בעיות", מבקש לשמור על "הערכים התורכיים" גם במחיר של נסיגה מהמדיניות המבקשת להימנע מחיכוכים אזוריים. אם בישראל היו מבינים את המתרחש בתורכיה, לא היו שולחים חיילים עם רובי צבע לנחות על סיפון ה'מאווי מרמרה' אלא מאפשרים לה להגיע למקום חפצה. ספינה אחת בעזה הייתה גורמת נזקים פחותים בהרבה בהשוואה לפרשת משט השטנה. ואילו ישראל הייתה מוחלת על כבודה ומתנצלת בפני התורכים עוד הרבה לפני פיצוץ היחסים בסוף השבוע, ארדואן היה נדרש להוריד את הלהבות בעל כורחו.

הבעיה הגדולה היא שלישראל אין מדיניות חוץ. ספטמבר הגיע, וישראל נכנסת אליו ללא בדל מדיניות. הקו הנוכחי של משרד החוץ הוא התעלמות מהאו"ם, ויתור עליו לשם הישגים דיפלומטיים, נטישת הקהילה הבינלאומית (לרבות צרפת, ידידה גדולה של ישראל), התייצבות נגד ממשל אובמה אגב פלרטוט עז עם הרפובליקנים שנראים יותר ויותר כקריקטורה של עצמם, וחשוב מכל: זניחת כל אפיק מדיני שיאפשר את הפחתת בידודה של ישראל בעולם. אפשר לקרוא לזה "מדיניות מצדה" שהשורה התחתונה בה היא חירות או התאבדות. מדינה שמתנהלת כאילו המערב הוא הנציב הרומי פלביוס סילבה וההנהגה הישראלית היא בעצם אלעזר בן-יאיר, משאירה פתח אחד בלבד ליהודים: גורלם של אלף המתבצרים במצדה.

מוסרית, הצדק עם ישראל: בעזה יש ישות אסלאמית רדיקלית המבקשת להשמיד את מדינת היהודים. הפלסטינים אינם בשלים לסיום הסכסוך ודומה שאין להם לגיטימציה מצד עמם לעשות ויתור כלשהו. בארצות רבות מתנהל שיח שטנה אנטי-ישראלי עם ניחוח אנטישמי מובהק. עם זאת, השאלה היא מה הלאה. מה קורה כשמקבלים את הנחות היסוד האלה. סוגרים את כל שמי ישראל בכיפת ברזל ענקית? מגדילים את תקציב הביטחון כדי להכפיל את מלאי הטילים הגרעיניים? מסתגרים בארץ ומפסיקים לנהל יחסים דיפלומטיים עם מדינות אחרות?

ישראל זקוקה לתמיכת המערב בה ולתמיכת בנות-ברית כמו מצרים ותורכיה. אין סיבה להשלות את עצמנו שבעימות עם הערבים, יהיה מי שייחלץ להגנת ישראל. אולם במצב שבו נשמרת מגמה פרו-ישראלית במערב ומעין ניטראליות במדינות כמו תורכיה ומצרים, חופש הפעולה של ישראל יהיה גבוה יותר, כפי שהיה במלחמת "עופרת יצוקה". אם ההנהגה הישראלית לא תתעורר ותציע יוזמה מדינית שביסודה שיקום היחסים עם תורכיה, פתיחת מו"מ עם הפלסטינים והשבת האמון ביחסיה עם המערב, החודשים הבאים עלולים להרע את המצב הקיים ולהסב לנו נזק שיהא קשה לתקנו.

אין צורך לשגות בחלומות כזב על שלום בימינו או על כך שיימצא המנהיג הערבי שיסכים לקבל את ההצעות שערפאת סירב להן לפני למעלה מעשור. תודעתית, הפלסטינים נסוגו אפילו מהדברים אשר להם הסכים ערפאת. אולם לישראל יש אינטרס מובהק לגייס לצדה את המערב, כפי שעשה אריאל שרון לאחר שנבחר לראש הממשלה. ישראל מבודדת אשר צדקתה אינה מיתרגמת לתמיכה בינלאומית אלא לבידוד הולך וגובר ולהפיכתה לגרסה מקומית של צפון קוריאה, תתמודד בסופו של דבר עם המחיר הכואב של מדיניותה. הבחירה הנוכחית איננה בין מוות לבין חיי עבדות, כפי שטען אלעזר בן-יאיר. "תמותנה-נא נשינו בטרם נטמאו, ימותו-נא בנינו בטרם טעמו טעם עבדות", אמר אז מנהיג המרד הגדול. לישראל יש אפשרויות רבות שניצבות בפניה, והתאבדות מדינית וכלכלית איננה אופציה מבחינת מדינת היהודים.

עוד

התגוננות הכרחית בנתב"ג

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 8.7.2011

לאנשים מעטים מוכר השם סרחיו יאני. יאני הוא אחד ממארגני המטס השטנה הפרו-פלשתיני בישראל, ומנהל את 'המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית'. הגוף הזה הוקם ב-1984 על-ידי הטרוצקיסטים בירושלים, שנקראו אז 'הליגה הקומוניסטית המהפכנית – מצפן מרכסיסטי'. מדובר בגוף אנטי-ישראלי ואנטי-ציוני ותיק. לפני 24 שנה, נסגר 'המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית' על-ידי המשטרה בטענה שהוא קשור בחזית העממית של ג'ורג' חבש. מנהיג המרכז, הטרוצקיסט מיכאל ורשבסקי (מיקאדו), הורשע ונידון למאסר בפועל. בשיאו, ניהל 'המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית' תעמולה פרו-פלשתינית נגד ועידת קמפ דייויד.

חוליות באדר-מיינהוף מודרניות. בצילום: עטיפת הסרט "כנופיית באדר-מיינהוף"
חוליות באדר-מיינהוף מודרניות. בצילום: עטיפת הסרט "כנופיית באדר-מיינהוף"

אתמול, אמר יאני לאתר "ידיעות אחרונות" כי הוא מודה לראש הממשלה נתניהו על שארגן למטס קמפיין יחסי-ציבור. "אנשים בחו"ל, שאני בקשר איתם, מאוד מתלהבים מתגובת היתר של ישראל", הסביר יאני. "הם חשים שהם לקחו על עצמם סיכון במטס. הם ידעו שכאשר יגיעו לארץ, ויסבירו שהם מתכוונים להגיע לרשות הפלשתינית כדי להביע סולידריות עם העם הפלשתיני, יעצרו אותם ויגרשו אותם. הם מאוד חששו שכל זה יתרחש בשקט תקשורתי מוחלט".

מי שטוען כי תגובת ישראל למטס השטנה הייתה מוגזמת, איננו יודע כנראה כי אותם פעילים שמתכוונים להגיע לארץ מאורגנים ברשתות שמאל מהפכניות ואנטי-ישראליות מאורגנות, הנתמכות על-ידי גופים כמו 'המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית'. למעשה, מדובר במחבלים בפוטנציה עם תודעה נוסח 'כנופיית באדר-מיינהוף'. שום מדינה נורמאלית לא הייתה מאפשרת לפרובוקטורים בסגנון הזה לשטוף את גבולות ישראל ולהתסיס את הפלשתינים ביו"ש.

אותם פעילים שמבקשים להגיע לישראל קשורים בצורה כזו או אחרת במשט המתוכנן לעזה. מדובר למעשה בברית ירוקה-אדומה של אינטרנציונאל שנאה אסלאמו-קומוניסטי נגד ישראל. כך, העיתונאית מלאני פיליפס מה"דיילי מייל" כתבה בשבוע שעבר כי אדם שפירו, ממייסדי 'ארגון הסולידאריות הבינלאומי' (ISM) וחבר בהנהגת 'התנועה לשחרור עזה' העומדת מאחורי המשט, חשף את המטרות האמיתיות שמאחורי המשט בכנס שהתקיים באוניברסיטת רטגרס, ניו ג'רזי, לשם גיוס כספים לטובת הספינה האמריקנית הנוטלת חלק בהפלגה. לפי שפירו, "מה שעשינו בעשר השנים האחרונות הוא לפעול עם החברה הפלשתינית כדי להאיץ את ההתנגדות".

שפירו מסביר כי "'שחרור עזה' (התנועה העומדת מאחורי המשט, ד.מ.) הוא רק טקטיקה של אסטרטגיה גדולה יותר, (שמיועדת) להפוך את העימות הזה מעימות בין ישראל לבין הפלשתינים, או בין ישראל לבין העולם הערבי… (לעימות) בין שאר העולם לבין ישראל". "'שחרור' עזה הוא טקטיקה", מסכם שפירו. "הוא חלק מאסטרטגיה להפוך את העימות לבינלאומי ולערער באמת את ישראל במקום שבו היא מקבלת את רוב התמיכה בה. כר הפעולה שלנו הוא העולם כולו. ולשם ההתנגדות שלנו צריכה להיות מכוונת. כבר יש לנו אינתיפאדה שלישית. היא מתרחשת עכשיו. היא מתרחשת בכל העולם".

ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להכניס לגבולותיה את חברי הבריגאדה האדומה-ירוקה לשחרור פלשתין. ספק אם הרשויות בארה"ב היו מאפשרות לקבוצה בינלאומית התומכת ב'אל-קאעידה' להיכנס לשטחה ולהתסיס מוסלמים נגד אמריקה. התגובה הישראלית למאמץ הבינלאומי לייבא ארצה מיליטנטים התומכים בהחרבת ישראל היא פועל יוצא של היגיון בריא מצד מדינה הרוצה פשוט להגן על עצמה. כאשר 'המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית' וגופים אחרים עם רקורד בעייתי של הזדהות עם ארגוני טרור מעוניין לייבא לישראל פרובוקטורים שיסתובבו בחוצות תל-אביב, רמאללה, עזה וחיפה, ויתחילו לפעול למען אינתיפאדה אנטי-ישראלית, חובתה של ישראל היא למנוע ממהפכני המטס לשחרור פלשתין לצאת את שערי נמל התעופה בן-גוריון. זה לא מעיד על היסטריה, על אובדן עשתונות או על חולשה: אין שום סיבה לאפשר לחוליות באדר-מיינהוף המודרניות לפעול ללא הפרעה ולהסית לחיסול מדינת היהודים. השמאל המקומי יצטרך להסתפק לפי שעה במצעדי השנאה מכיכר רבין למשרד הביטחון, ללא תגבורת בינלאומית.

עוד

מארגני המשט הוכו שוק על ירך

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 4.7.2011

סיכול המשט לעזה בידי ממשלת יוון, פרי הברית בין ראש הממשלה נתניהו לבין עמיתו היווני פפנדריאו, תפס את מארגני המשט השני לעזה לא מוכנים. הם, שרכבו על מיתוס הבידוד של ישראל בעולם וקראו באדיקות את גדעון לוי וארי שביט, היו בטוחים שהקהילה הבינלאומית תפיח רוח גבית במפרשי משט התמיכה בחמאס. אולם הם הוכו שוק על ירך. כך, התובע הכללי בארה"ב איים על 36 אזרחים אמריקנים המשתתפים במשט, כי אם יפליגו לעזה, יחשפו עצמם לתביעה פלילית. מספר משתתפי המשט צנח במהירות מ-1,500 ל-350, וכמות הספינות נחתכה מ-15 ל-10. בנוסף, דיווח אתמול ערוץ 2, כי פעולות שקיים ארגון 'שורת הדין' ביוון גרמו לשלטונות לבדוק אם זייפו ראשי המשט את היעד שאליו היו אמורים להגיע, קרי: עזה. זאת, היות ועל פי החוק היווני, על כל ספינה להצהיר על מלוא הפרטים הקשורים בהפלגה.

הרשויות בארצות הברית איימו. הספינה האמריקנית במשט לעזה
הרשויות בארצות הברית איימו. הספינה האמריקנית במשט לעזה

בארצות הברית, תדמיתם של מארגני המשט כפעילי שלום הולכת ונשחקת בהתמדה. במאמר המערכת שפרסם ה"וושינגטון טיימס" ב-29 ביוני, חושף העיתון האמריקני החשוב נתונים על המצב האמיתי בעזה: "הנתונים הסוציו-אקונומיים גם לא מציגים תמונה של סבל. תוחלת החיים בעזה היא 74, 7 שנים מעל הממוצע העולמי ויותר ממצרים, הודו או רוסיה. תמותת תינוקות, מדד אמין למצב בעייתי של מדינות, היא פחות מחצי מהממוצע העולמי. קצב האינפלציה ב-2010 היה 3.5 אחוזים, לעומת ממוצע אמריקני שנתי של 3.6 אחוזים במאי השנה. על אף שהאבטלה גבוהה ועומדת על 25 אחוז, היא צנחה בחודשים האחרונים. אם חמאס לא היה משתמש בעזה כשטח לשיגור רקטות ופצצות מרגמה נגד ישראל, הבעיה הזו לא הייתה קיימת".

בשמאל הרדיקלי מעריכים כי היחלצותה של יוון למען ישראל בפרשת המשט השני, נעוצה במשבר הכלכלי שיוון חווה. אתר 'העוקץ', אחד האתרים הפופולאריים בקרב אנשי השמאל הקיצוני, פרסם בשבוע שעבר מאמר בו הסביר כי "המשבר הפוליטי והכלכלי החמור בו מצויה יוון הוא תוצאה של מדיניות קיצוצים קיצונית שמפעילים האיחוד האירופאי וקרן המטבע הבינלאומית, הנשלטת על-ידי ארצות הברית. זו עשויה להשתמש בכוח ההשפעה שלה בקרן על מנת לשכנע את הממשלה היוונית למנוע את יציאת הספינה האמריקאית למשט משטחה". במאמר מצטטים את מארק ויסברוט, מנהל המרכז לחקר כלכלה ומדיניות בוושינגטון הבירה, שהסביר כי "משום שיוון לא תצליח לעמוד בתנאים של קרן המטבע הבינלאומית ושל האיחוד האירופאי, קרן המטבע הבינלאומי ולפיכך גם הממשל האמריקאי יזכו ליתרון רב, כך שההחלטה על הקריטריונים לפיהם יוון תקבל מימון עתידי כלשהו מגופים אלה תהיה בידיהן".

בצה"ל לא מתרגשים

בצה"ל מסרבים להתרגש מההאשמות המופנות כלפי ישראל בדבר חבלה במשט הצפוי לעזה. בהודעה שפרסם אתמול דובר צה"ל, נאמר כי "אילו יוזמי המשט היו באמת מעוניינים לסייע לתושבי הרצועה, הם היו דואגים להעברת הסחורות והציוד במעברים הקרקעיים ובתיאום מדינת ישראל וארגוני האו"ם והסיוע. ישראל מאפשרת כדבר שבשגרה מעבר של ציוד, סחורות וכספים לרצועת עזה. לכן אין שחר לטענות על משבר הומניטארי בעזה".

אולם בהודעת דובר צה"ל לא פורסם מי באמת ניצב מאחורי המשט; למעשה, ישראל הרשמית פועלת מעט מאוד כדי לחשוף את הדמויות שמאחורי המשט. לעומת זאת, ארגונים ואישים לא מעטים, שאינם זוכים למימון מצד המדינה ונדמה כי משרד החוץ לא בדיוק נעזר בשירותיהם, טורחים להפיץ בעולם מידע חשוב בנוגע למשט הטרור. כך, אהוד רוזן מ'המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה', כתב בסוף השבוע שעבר מסמך מעניין על המשט לעזה.

רוזן מספר, כי מי שמתאם את המשט השני הוא מוחמד סאוולחה, מבכירי 'האחים המוסלמים' בבריטניה. רבים מן המשתתפים במשט חברים ב'איחוד הטוב', קואליציית צדקה אירופית הקשורה ל'אחים המוסלמים', אשר משרד האוצר האמריקני סיווג אותה ב-2008 כארגון טרור המסייע למימון החמאס. רוזן חושף כי הארגון נוסד על-ידי השייח' יוסוף קרדאווי, ממנהיגי 'האחים המוסלמים', שהקימו עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשלהי שנת 2000.

מאחורי המשט ניצבת למעשה ברית ירוקה-אדומה: האסלאם הרדיקלי מממן, מסייע ומארגן, וארגוני שמאל בעולם מכל קצוות הקשת השמאלית – החל בליברלים וכלה בטרוצקיסטים – מאורגנים כאינטרנציונל שנאה שמטרתו לשוות למשט תדמית של יוזמה שוחרת שלום. אולם בפועל, עיון בהצהרותיהם של המארגנים היה מגלה שההיפך הוא נכון. אין צורך בפעילות מודיעינית מיומנת; כל מה שצריך הוא לעיין באתריהם ברשת האינטרנט ולצפות בהופעותיהם הפומביות המועלות לאתר 'יו-טיוב'.

המטרות האמיתיות שמאחורי המשט

העיתונאית מלאני פיליפס מה"דיילי מייל" חשפה השבוע, כי אדם שפירו, ממייסדי 'ארגון הסולידאריות הבינלאומי' (ISM) וחבר בהנהגת 'התנועה לשחרור עזה' העומדת מאחורי המשט, חשף את המטרות האמיתיות שמאחורי המשט בכנס שהתקיים באוניברסיטת רטגרס, ניו ג'רזי, לשם גיוס כספים לטובת הספינה האמריקנית הנוטלת חלק בהפלגה. לפי שפירו, "מה שעשינו בעשר השנים האחרונות… הוא לפעול עם החברה הפלשתינית כדי להאיץ את ההתנגדות. כל זה הוא חלק מהתנועה הפלשתינית למען פלשתין… זו תנועה בינלאומית באמת… זאת פלשתין, זה העניין שנמשך כבר למעלה מ-60 שנה, שמייצר סוג כזה של אקטיביזם, סוג כזה של התנגדות".

שפירו מסביר: "'שחרור עזה' [כלומר, התנועה העומדת מאחורי המשט, ד.מ.] היא רק טקטיקה של אסטרטגיה גדולה יותר, [שמיועדת] להפוך את העימות הזה מעימות בין ישראל לבין הפלשתינים, או בין ישראל לבין העולם הערבי… [לעימות] בין שאר העולם לבין ישראל. [העניין שלנו] זה לא רק העימות, זה לא רק המצור, זה לא רק הרס הבתים, זה לא רק החומה בגדה המערבית, זה לא רק המאמץ להמשיך לנשל את הפלשתינים מאדמתם… זה גם הניסיון [של הישראלים] להגדיר מקום שבו 20 אחוז מהאוכלוסייה היא פלשתינית, להגדיר את האדמה שמתחת לרגליהם, כיהודית, להמשיך לנשל ולשעבד את האנשים האלה לאזרחות מסוג שני, שלישי או רביעי".

"'שחרור' עזה הוא טקטיקה", מסכם שפירו. "הוא חלק מאסטרטגיה להפוך את העימות לבינלאומי ולערער באמת את ישראל במקום שבו היא מקבלת את רוב התמיכה בה. כר הפעולה שלנו הוא העולם כולו. ולשם ההתנגדות שלנו צריכה להיות מכוונת. כבר יש לנו אינתיפאדה שלישית. היא מתרחשת עכשיו. היא מתרחשת בכל העולם".

דבריו של שפירו מייצגים את מחשבותיהם והשקפותיהם של יוזמי המשט לעזה, מנהיגיו ורוב משתתפיו. הבעיה המהותית היא, שבישראל לא טורחים להביא לידיעת הציבור בעולם את הדברים האלה. המשט לעזה הוא אכן חלק מאסטרטגיה לשחרור פלשתין בנוסח "תוכנית השלבים" המסורתית מבית היוצר של יאסר ערפאת ואבו-ג'יהאד. כדאי אפוא לפרסם את מהותה האמיתית של ההתארגנות הזו: המשך ישיר למורשת המופתי של ירושלים, שרבבות אוהדיו נהגו לקרוא בהתלהבות "יחי חאג' היטלר!". לא פחות.

עוד

יום הנכבה – מתקפה על עצם קיומה של ישראל

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 16.5.2011

המתקפה שנערכה אתמול נגד ישראל בחזית הסורית-לבנונית ובחזית העזתית הייתה צפויה וגלויה. לא צריך להיות איש מודיעין גדול כדי להבין שישנה התארגנות לאינתיפאדה-זוטא ב"יום הנכבה". זה הופיע ב'פייסבוק'. הבעיה היא שגם כאן, כמו בפרשת משט הטרור לעזה, לא היה מי שיפרשן אל-נכון את המידע המודיעיני שנתקבל. בדעה הזו מחזיקים אנשים שכדאי להטות להם אוזן כמו תא"ל צביקה פוגל, לשעבר ראש מטה פיקוד דרום וכיום ראש יחידת החילוץ ברמת הגולן.

מהומות יום הנכבה. צילום אילוסטרציה
מהומות יום הנכבה. צילום אילוסטרציה

אבל הבעיה הזו היא רק צד אחד של המטבע. הצד השני, והברור יותר, הוא העובדה שבישראל לא מצליחים להבין, כי הנושא החם ביותר שבוער לפלשתינים איננו הקמת מדינה לצד ישראל, גם לא הקמת בירה בירושלים המזרחית. הפלשתינים חוזרים מבחינה תודעתית למקום שבו היו לפני 1948. הם מעוניינים בחיסול מדינת ישראל באמצעות מימוש תביעת השיבה. הפולשים לרמת הגולן אמרו זאת אמש בבירור: הם רוצים לחזור ליפו. במלים אחרות, המחלוקת איננה על החלטות האו"ם 142 ו-338, קרי: נסיגה לקווי 67'. הבעיה של הערבים היא עם הצהרת בלפור. במלים אחרות, השילוב של האיחוד בין אש"ף לבין חמאס, מאורעות "יום הנכבה" תשע"א וההכנות לקראת הכרזה על מדינה פלשתינית בספטמבר, מתחברות כולן לרציונאל אחד: סירוב להכיר בזכות קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל.

ואת זה בישראל לא מצליחים לתפוש. אם מישהו היה מבין את זה, ההכנות לספטמבר היו בעיצומן. אם היו קולטים את זה, העין הייתה פקוחה על הנעשה בחזית הצפונית. העובדה שמישהו מצליח לפרוץ את הגבול הישראלי אינה מטרידה רק מבחינה ביטחונית. היא מטרידה מבחינה מדינית ופוליטית: הדרג המדיני של ישראל רדום. הפטפוטים על ה"צונאמי" של ספטמבר אינם הופכים לפרקטיקה. נכון להיום, חוץ מראש הממשלה נתניהו שמשליך את עצמו בחזית המאבק, אין שום התגייסות למאבק בפלשתינו-פשיזם בקרב כל הדרגים הבכירים והזוטרים של הממסד הביטחוני והמדיני הישראלי. אם הייתה מתנהלת מערכה ישראלית בעולם המבוססת על שתי רגליים – הבהרת הקשר בין חמאס לבין אל-קאעידה וחשיפת היוזמה המדינית הפלשתינית כקמפיין להשמדת ישראל באמצעות מימוש תביעת השיבה – מאורעות אתמול היו מתקבלים בעולם כמות שהם באמת: תוקפנות בוטה נגד ישראל.

העובדה שבישראל לא מצליחים להפנים כי מדובר במלחמה של ממש על זכות קיומה של המדינה (חריפה בהרבה מזו שהתרחשה כשאבא אבן קרע באו"ם את כתב השטנה שהשווה בין ציונות לבין גזענות), מלמדת על אי-מוכנות יסודית של הממסד המדיני והביטחוני לקראת מאורעות אפשריים בספטמבר הקרוב. לזכותם של הערבים ייאמר, כי הם אינם מסתירים דבר. המאבק בישראל מתנהל בגלוי. לישראלים, המאומנים בעשרות שנים של מלחמה בטרור ערבי עקוב מדם, אין כרגע שום מענה לטרור החדש נגד ישראל, קרי: המתקפה על עצם זכותה להתקיים.

ג'ונתן ס. טובין כתב אתמול באתר כתב העת הניאו-שמרני "קומנטרי" כי 'יום הנכבה' מציין למעשה את סירובם של הערבים לקבל את זכות קיומה של ישראל. ההסברה הישראלית צריכה ללכת צעד אחד קדימה ולהסביר לעולם כי מבחינת הערבים, השוללים את זכות קיומה של ישראל, חיסול מדינת היהודים הוא רק השלב הראשון. השלב הבא יהיה המצעד הגדול לחיסולו של המערב.