ארכיון תג: ענת קם

ענת קם היא הסימפטום – לא הבעיה

דוד מרחב – כל הזכויות שמורות @

פרשת הריגול של ענת קם היא בבחינת הפתעה גמורה. הפרופיל של ענת קם הוא זה של השמאלן החדש: סוציאליסט, מצביע לדב חנין בבחירות לראשות עיריית תל-אביב, עושה אן-דן-דינו בבחירות לכנסת ('התנועה הירוקה', חד"ש, מרצ, ציפי לבני), מתעב את נתניהו והימין, חושב שעבר זמנה של הציונות, בעל השכלה מצומצמת, קופץ למצעד האהבה ולמצעד הגאווה, כזה עם "מקצוע חופשי". זה לא הפרופיל של המרגל המקצועי נוסח אודי אדיב, שייסע לאימונים בסוריה אחרי שקרא את כתבי לנין ומאו; זה גם לא הפרופיל של הרדיקל הממוצע שנוסע להפגין עם האנרכיסטים בבילעין ותוך כדי עובר תהליך פנימי של תיעוב קיצוני כלפי המדינה והציונות. המרכז הישראלי לא יודע לעכל תופעות כמו ענת קם.

ענת קם חשודה בריגול, נראה שגם בבגידה, והיא סיבכה את עצמה כהוגן במגעים עם עיתון "הארץ" שהסכים להשתמש בחומרים שכתב "ידיעות אחרונות", יוסי יהושע, סירב לנגוע בהם. מדובר בבחורה בת 23 החברה ב"צופים" שהתגלגלה איכשהו לשמאלנות וגם למעוז הרדיקליזם העילג של אתר "וואלה". היא לא הייתה פעילה, ככל הידוע, בחוגים המסונפים או מקורבים למחתרת הקומוניסטית בישראל, וגם לא התקרבה במיוחד לארגוני חזית קומוניסטיים כמו 'קואליציית נשים לשלום'. חיילת, בקושי בת 20, החליטה לעשות יום אחד מעשה ולרגל. ספק אם מישהו עודד אותה. פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא בוגד ומתחיל לרגל. סתם ככה.

הישראליות לא מיהרה לגונן על טלי פחימה או על אודי אדיב משום שאלה עברו אינדוקטרינציה שיטתית: זו אצל כנופיית זכריה זביידי, זה בחוגי המאואיזם המקומי. במילים פשוטות, החברה מבינה את הפרופיל הפסיכולוגי של בוגד שגדל בבית גידול המייצר בוגדים. אבל את הפרופיל של ענת קם מתקשים פה לפצח. תעלומה. לכן, ליברלים נאיוויים כמו מוטה קרמניצר או דליה דורנר השתתפו במסע ההוקעה של ישראל סביב צו איסור הפרסום על אחת הפרשיות הביטחוניות החמורות ביותר שהתרחשו במדינה. המוח השמאלני עושה אחד ועוד אחד ויוצא לו שלוש. אם הבחורה חשפה מידע סודי, כשמתברר מן המידע הזה שצה"ל ביצע לכאורה מעשים הנוגדים את החלטת בד"ץ העדה השמאלנית – ובהנחה שהיא בסך הכול העבירה את המידע לידי כתב העיתון "שלנו" שעליו אפשר לסמוך תמיד בעיניים עצומות – אז מה הבעיה? ולמה בכלל להטיל צו איסור פרסום?

ככל שנחשפים פרטי הפרשה, כך הרדיקלים ממהרים להפוך את ענת קם לגיבורת חופש הביטוי. הם מיהרו לגייס את אביגדור פלדמן כדי לדאוג שגורלה לא יהיה כגורל וענונו. אולם הליברלים רכי הלבב מתקשים להבין מאיפה זה נחת עליהם ומה הם בעצם צריכים לעשות. חלק מהם יתנערו מן המעשה הזה ויגנו אותו בלשון רפה, וחלק יישרו קו לאחר שארגוני החזית הקומוניסטים הפעילים בישראל, כמו 'האגודה לזכויות האזרח', יפנימו את המסרים היוצאים מפי האדמו"ר דב חנין, היישר מישיבת הוועד המרכזי של רק"ח.

ענת קם עשתה מה שעשתה וראוי להענישה בכל חומרת הדין, אולם ה"עיתונאית" הזאת, שפטפטה כמה פטפוטים באיזה מדור ברנז'ה, היא בסך הכול שליחה. ואם בשמאל הישראלי יש עדיין כמה וכמה אנשים שחשוב להם להיאבק על דמותה של ישראל מתוך המחנה הציוני, ראוי שיפנימו כי ענת קם פעלה מתוך תחושה עמוקה של ניכור עמוק כלפי מדינת ישראל. השדרים הקבועים שמשדרים תועמלני השמאל מציירים את ישראל כמדינת עוול מתמשך הפוגעת בפלשתינאים, מסרבת לשלום, מקיימת כלכלה דורסנית ומתנהלת כמקבילה מזרח-תיכונית של צפון קוריאה. את עם ישראל הם צובעים בצבעים של עדריות ורדידות, המון נבער ולאומני שלא מבין כי הפלשתינאים רוצים שלום וכל מה שצריך לעשות זה לסגת מיהודה ושומרון, לבתר את ירושלים, לגרש את המתיישבים ולהחזיר לגליל כמה אלפי פליטים מלבנון ומירדן. ענת קם הפנימה את המסרים שיצאו לאורך שנים מ"מחנה השלום" ועשתה את המעשה. היא אמנם אחראית למעשיה, אך היא הייתה בסך הכול שליחה. כשהחלה ענת קם לשרת בצה"ל, ראש הממשלה שרון עדיין נצבע בצבעים של רוצח ההמונים ממבצע "חומת מגן". ונגד שרון, כמובן, מותר לעשות הכול.

סביר להניח שהחברים ב"מחנה השלום" לא יעשו חשבון נפש. מעשה כזה מנוגד לטבע הסטלינואידי של מחנה שירש את דפוסי הפעולה והחשיבה של "מועצת השלום העולמית" שהקימה ברית המועצות ופעלה עד קריסת הקומוניזם. הסטלינואיד המצוי כבר איננו מאמין בדיקטטורה של הפרולטריון אולם הוא מתאפיין באופני מחשבה, תרבות פנימית והתנהלות מן המורשת הסטליניסטית. ענת קם תיהפך לגיבורת מעמד הפועלים. מעין רוזה לוקסמבורג לעניים.

אולם את חשבון הנפש שלא עושה השמאל, חייב לעשות הימין. יותר מדי שנים מסתובבים פה אנשים בעלי ג'ובים ותקציבים – באקדמיה, בתקשורת, במערכת המשפט – שמרעילים את הציבוריות הישראלית בהסתה פרועה נגד המדינה. רק באחרונה, שלחו כמה מבכירי האקדמיה הישראלית מכתב ל'מפלגת השמאל' הגרמנית – מפלגה שנוטה יותר ויותר לכיוון ציוני – בתביעה להטיל סנקציות על ישראל ולבודד אותה. מיותר לציין שאף אחד ממעסיקיהם באקדמיה לא חשב שיש טעם לפגם בכך שפרופסור בעל תקן קורא, הלכה למעשה, לחסל את המדינה אם לא תיענה לתביעותיו. הגיעה העת שהימין יעשה מעשה.

חיוני לטפל בחממה שיצרה את ענת קם. לסגור ברזים תקציביים, למנוע מתן תקנים אקדמיים, לתת העדפה מתקנת לאוניברסיטאות דוגמת המרכז האוניברסיטאי באריאל, לבטל את מנגנון מינוי השופטים האוליגרכי, לעודד פלורליזם ולתמוך בכלי תקשורת ובכתבי-עת בעלי גוון לאומי, להוציא תכנים פוסט-ציוניים ממערכת החינוך, לעקוב אחר פעילויות אנטי-ישראליות ולדאוג להוציאן מן המסווה של 'ארגונים לא-ממשלתיים', לתקצב ארגונים כמו 'אם תרצו' ועוד.

ענת קם היא הסימפטום. היא לא הבעיה. האתגר הוא להשבית את מכונת הייצור שעתידה לפלוט מן המפעל הפוסט-ציוני את ענת קם הבאה.