פורסם כמאמר המערכת של "מקור ראשון" בתאריך 24.12.2010
מה הקשר בין הפגנות תושבי תל-אביב נגד שיכון פליטים סודנים בדרום העיר, מכתב הרבנים נגד מכירת והשכרת דירות לערבים, קמפיין חצי-הזוי בבת ים נגד נישואי תערובת, אי-חידוש המו"מ עם הפלשתינים בעקבות סירובם להכיר בישראל והתעקשותם על הכרה בתביעת השיבה, הדה-לגיטימציה להיכל התרבות ואריאל ומחלוקת בין חרדים לבין חילונים ברמת השרון? לכאורה, אין שום קשר. אולם החוט המחבר בין כל האירועים הללו הוא אחד: הניסיון המתמשך של גורמים בשמאל הישראלי, בראש ובראשונה המשולש הקרן החדשה לישראל-הקומוניסטים-"הארץ" וברקע "שלום עכשיו", מרצ והסביבה הישרא-קומוניסטית, לערוך נאציפיקציה לישראל. דהיינו, להציגה בעולם כמדינה נאצית גזענית.
ישראל, כמו כל מדינה אחרת בעולם, רוויה במתחים. התהליכים שעוברים על החברה בישראל, בראש ובראשונה התסכול מהסרבנות הפלשתינית ומגמות הבדלנות של ערביי ישראל, מותירים את חותמם. גם מאבקים שונים בין קבוצות שונות עושים את שלהם. לתושבי דרום תל-אביב נמאס, למשל, מתהליך הפיכת דרום העיר העברית הראשונה למחנה מעבר לפליטים. תהליכים חריפים פי כמה מתרחשים באירופה ובארה"ב על רקע עליית האסלאם.
משווים את ישראל לנאצים. צילום אילוסטרציה
המצב בישראל מנוצל על-ידי השמאל לקמפיין נרחב לדה-לגיטימציה של המדינה והשלטון. העובדה שנתניהו וממשלתו עומדים כחומה בצורה נגד כל ביטוי גזעני ומפלה איננה מסייעת. עיתון "הארץ" הוא חוד החנית במאבק הזה. ביום רביעי האחרון, בישרה כותרת "הארץ": "השנאה מתפשטת: הפגנות ותקיפת מיעוטים". בסוף השבוע שעבר, הפליא העיתון להקדיש עמודים רבים ממוספו השבוע לכתבה תמוהה על "תופעת השנאה בישראל", כשהיריבות ההיסטורית בין בית"ר להפועל מנוצלת להמחשת היות ישראל חברת-שנאה, ספרטה של מנוולים. כתב אחד הגדיל לעשות וניסה להראות שבמכללת עמק יזרעאל ניסו לחסום את הערבים מלהתמודד על ראשות אגודת הסטודנטים באמצעות איחוד הרשימות היהודיות, ו"שכחו" להזכיר שהיריבים היו פוליטיקאים ערבים משופשפים בגילאי 40-50 שהוחדרו לקמפוס במטרה להפוך את האגודה לסניף של בל"ד.
הנאציפיקציה של ישראל שמה לה שתי מטרות עיקריות: האחת, חיסולו הפוליטי של נתניהו שמצטייר יותר ויותר כפיהרר מסוכן-אך-חלש הנתון להשפעת גורמים פשיסטים; השנייה, שינוי המשטר בישראל לטובת הסדר מדיני עם הערבים המקבל את כל תנאיהם, אחד לאחד. ארה"ב נותנת יד למהלך הזה כאשר היא מקדמת בשקט את רעיון הפיכת הרשות הפלשתינית למדינה ועלולה להימנע במהלך של גינוי היסטורי באו"ם להתיישבות ביו"ש, מהלך אשר הפעם האחרונה שבה הוא עבר באו"ם הייתה לפני 30 שנה.
הניסיון לתאר את ישראל כויימאר של ראשית שנות ה-30' התגלגל לכדי מאמץ להפוך אותה לגרמניה של 33'-34'. השמאל מדבר בגלוי על כך שישראל היא כמעט-נאצית. ההשוואות שעורכים בתקשורת, שיח הדה-לגיטימציה, פורק כבר כל עול. דומה שבשמאל קיבלו כבר הכרעה ברורה: אם בטווח הקרוב לא יסולק נתניהו מהשלטון, יש צורך לפרק את העסק באמצעות לחץ מבחוץ, וכל האמצעים כשרים. תהליך הנאציפיקציה של ישראל איננו אלא בגידה, במובנה המיידי. מעולם לא נהג השמאל בממשלה ובמדינה כפי שהוא נוהג כעת. אם ישראל היא ישות נאצית, יש להטיל עליה סנקציות, להחרים אותה, לבודד אותה, לרסקה. בשמאל מדברים על כך בגלוי.
לפי שעה, הנאציפיקציה של ישראל מצליחה חלקית. התזות האלה הפכו למקובלות באוניברסיטאות יוקרתיות בחו"ל, מחלחלות למערכות העיתונים הגדולים בעולם, מסתובבות במסדרונות האו"ם ומקבלות אוזן קשבת בממשל האמריקני. מקבלי ההחלטות בעולם, שמתמודדים עם טרור ויקיליקס, האיום האסלאמיסטי והפשיזם האיראני הגרעיני, אינם מתרשמים לפי שעה מהמשוואה "ישראל = גרמניה 1933". אולם בדומה למים, הסדק קיים והמים המורעלים מחלחלים. הימין צריך להתעורר ולהוציא את הראש הטמון בגבעות השומרון. זה לא רק הצלת הציונות, אלא הצלת הדמוקרטיה. יש בימין כוחות המסוגלים לתת פייט רציני. במאבק בתעמולת הזוועה נגד מדינה שקמה על חורבנו של העם היהודי מידי נאצים של ממש, צריך לצאת למחאות. אסור לאפשר לשמאל הקיצון לגרור את החברה הישראלית מוויכוח פוליטי מילולי לאלימות.
