יורגן הברמאס מספיד את ריצ'ארד רורטי

מאמר הספד זה נכתב על ידי הפילוסוף הגרמני יורגן הברמס לזכרו של הפילוסוף המנוח ריצ'ארד רורטי, מחשובי הפילוסופים במחצית השנייה של המאה ה-20, שהלך לעולמו ב-8 ביוני השנה.
 
רורטי, יליד אוקטובר 1931, החל את לימודיו באוניברסיטת שיקגו והוא בן 15 בלבד, שם קיבל תואר ראשון בפילוסופיה ואף סיים תואר שני. לאחר מכן, עבר רורטי ללימודי תואר שלישי באוניברסיטת ייל שם התעסק בשאלת מושג האמת וההתייחסויות מצד פלטוניסטים למושג זה. תזת הדוקטורט שלו, "מושג הפוטנציאליות", וספרו הראשון, "המפנה הלשוני", ביטאו את השתייכות רורטי המוקדם למגמה הרווחת בפילוסופיה האנליטית בת זמנו.
 
לאחר שנחשף לכתבי הפילוסוף האמריקני, ג'ון דיואי, על הפרגמטיזם, ולכתבים של הוגים נוספים דוגמת קוויין (Quine) וסלרס (Sellars), שונה כיוון מחשבתו של רורטי בחריפות. שינוי זה התבטא עם פרסום ספרו המשפיע ביותר, "פילוסופיה וראי הטבע" (Philosophy and the Mirror of Nature), בשנת 1979.

ריצ'ארד רורטי, 1931-2007

התזה הפרגמטיסטית בה תמך, פחות או יותר, רורטי, גורסת כי פסוק הוא אמיתי אם ורק אם ההאמנה בו פותרת בעיה או שאלה נתונה. הפרגמטיסטים מכחישים תיאוריות מסורתיות של אמת, כמו תיאוריית התאמת האמת למציאות או לעובדות, וגם השקפות מתונות יותר הידועות בשם קוהרנטיזם, העוסקות במידת הקוהרנטיות של סט מסוים של האמנות.
 
כמו רבים אחרים, הושפע רורטי מוויטגנשטיין המאוחר אשר טען כי משמעות היא תוצר חברתי-לשוני ופסוקים אינם "קשורים" בעולם ביחס של התאמה או הקבלה.
 
אולם רורטי לא הסתפק במרחב הצר של ההנדסה הלשונית מבית היוצר של החוגים לפילוסופיה, ובשנת 1982 הפך לפרופסור למדעי הרוח (Humanities) באוניברסיטת וירג'יניה. למן סוף שנות השמונים ולאורך שנות התשעים, התמקד רורטי בפילוסופיה קונטיננטלית בבקשו לבחון את עבודתם של מרטין היידיגר, מישל פוקו וז'אק דרידה. עבודתו מתקופה זו כללה את הספר שתורגם באחרונה לעברית, "קונטינגנטיות, אירוניה וסולידריות" משנת 1989 וגם את המסות שפירסם בשנת 1991 על היידגר ואחרים.
 
בשנת 1998 פירסם את ספרו "אמת וקידמה: מאמרים פילוסופיים". רורטי ביקש לנסות ולגשר על הפער שבין הפילוסופיה האנליטית האנגלו-אמריקאית לבין זו הקונטיננטאלית בטענו כי השתיים משלימות זו את זו. באותה שנה, עבר ללמד במחלקה לספרות השוואתית באוניברסיטת סטנפורד.
 
רורטי היה מעורב פוליטית ופירסם את הספר "להשיג את ארצנו" בשנת 1998, שם הגן על השקפות עולם שמאלית כנגד השקפות שמאליות ביקורתיות כגון אלה של פוקו. עבודותיו האחרונות עסקו במקומה של הדת בחיי האדם ובפילוסופיה כתרבות פוליטית.

ב-8 ביוני, הלך רורטי לעולמו לאחר שסבל מסרטן הלבלב והוא בן 76. 

חלם כמו הגל, היה ראשון בין הפילוסופים / יורגן הברמאס

לפני כמעט שנה קיבלתי את הידיעה בדואר אלקטרוני. כפי שקורה לעיתים תכופות בשנים האחרונות, רורטי קרא להתפטרותו של "נשיא המלחמה" בוש, אשר מדיניותו ציערה אותו, הפטריוט אשר תמיד חתר "להשיג" את ארצו. לאחר שלוש או ארבע פסקאות של ניתוח סרקסטי, הגיע המשפט הלא-צפוי: "לצערי, אני מתקדם עם אותה מחלה שהרגה את דרידה". וכאילו בכדי לצמצם את ההלם של הקורא, הוסיף בהלצה כי ביתו חשה שסוג כזה של סרטן חייב לבוא מ"יותר מדי קריאה של היידיגר".
 
לפני שלושה עשורים וחצי, ריצ'ארד רורטי שיחרר עצמו ממחוך של מקצוע אשר הקונבנציות שלו הפכו לצרות מדי, לא בכדי להתחמק מהדיסציפלינה של החשיבה האנליטית אלא על מנת לקחת את הפילוסופיה בדרכים בהן לא פסעה. לרורטי היתה פקודה שתלטנית ממלאכת המקצוע שלנו. בדו-קרב עם הטובים שבעמיתיו, עם דונלד דייוידסון, הילארי פטנאם או דניאל דנט, הוא היה מקור איתן של הטיעונים המתוחכמים והמעודנים ביותר. ברם, הוא מעולם לא שכח שאל לפילוסופיה – מעל ומעבר להתנגדויות של עמיתים למקצוע – להתעלם מהבעיות המוצבות על ידי החיים כפי שאנו חיים אותם.
 
מבין הפילוסופים בני-זמננו, איני מכיר אף אחד שהשתווה לרורטי בעימות עם קולגות – ולא רק עמם – על פני עשורים, בפרספקטיבות חדשות, בתובנות חדשות ובנוסחאות חדשות. יצירתיות מעוררת יראת כבוד זו חבה רבות לרוח הרומנטית של המשורר שלא הסתיר עצמו עוד מאחורי הפילוסוף האקדמי. והיא חבה רבות ליכולת הרטורית הבלתי-נשכחת ולפרוזה נעדרת-הרבב של סופר שתמיד היה נכון לשתק את קוראיו באסטרטגיות שלא הורגלו בהן של ייצוג, מושגים מנוגדים בלתי-צפויים ואוצרי מילים חדשים – כאלה של מונחיו המועדפים של רורטי. כישרונו של רורטי כמסאי השתרע על פני הטווח שבין פרידריך שלגל לסוריאליזם.

הברמאס. מספיד

האירוניה והתשוקה, הטון הפולמוסי והמשחקי של אינטלקטואל אשר הסב מהפכה באופני החשיבה שלנו והשפיע על האנשים ברחבי העולם, מצביעים על טמפרמנט איתן. אולם רושם זה איננו עושה צדק עם הטבע המעודן של אדם אשר לעיתים תכופות היה ביישן ונחבא אל הכלים, ולעיתים קרובות רגיש לאחרים.

פיסת אוטוביוגרפיה קצרה מאת רורטי נושאת את הכותרת "סחלבי פרא וטרוצקי". רורטי מתאר בה איך כנער הוא הלך לאיטו סביב צלעות הגבעות  הפורחות בצפון-מערב ניו ג'רסי, ונשם את הניחוח האדיר של הסחלבים. בערך באותה עת הוא גילה ספר מרתק בבית הוריו השמאליים, המגן על לאון טרוצקי מפני סטאלין. זה היה מקור ההשקפה אותה רורטי הצעיר הביא עמו לקולג': פילוסופיה נמצאת בכדי לחבר את היופי הנשגב של הסחלבים עם חלומו של טרוצקי על צדק עלי אדמות.
 
דבר אינו קדוש עבור רורטי האירוני. משנשאל בערוב ימיו על "קדושה", האתאיסט הישיר ענה במילים המזכירות את הגל הצעיר: "חוש הקדושה שלי כרוך בתקוותי שיום אחד צאצאיי הרחוקים יחיו בציוויליזציה עולמית בה אהבה היא בערך החוק היחיד".
 
המאמר פורסם במקור בגרמנית ביומון Süddeutsche Zeitung ב-11 ביוני 2007 ותורגם לאנגלית באתרי אינטרנט שונים.
 
ערך זה היה בין המקורות להקדמה על רורטי.