נפטר עקיבא אור, מייסד קבוצת "מצפן"

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 10.2.2013

ביום חמישי שעבר, נמצא בביתו ללא רוח חיים עקיבא אור, ממייסדי הארגון הסוציאליסטי בישראל, הנודע יותר בכינויו "מצפן", על-שם כתב עת שהוציא בשם זה. אור, בן 82 במותו, נולד בשנת 1931 בברלין. עם עליית הנאצים, החליטו הוריו לעלות ארצה, ובהיותו בן שלוש הגיע לחופי יפו והמשפחה התיישבה בתל-אביב, מרחק של מטרים ספורים מביתו של בן-גוריון. כאשר שמע את "הזקן" נואם ב'בית העם' בתל-אביב ב-1945, והוא נער צעיר, חש לעדותו "דחייה" מדבריו כיוון שהייתה בהם משום "סחטנות רגשית". הוא היה תלמיד המחזור הראשון בתיכון עירוני א' בתל-אביב, ובמקום להצטרף לתנועות הנוער השונות, עסק בספורט והיה לאלוף הארץ בשחיית חזה למרחק של 200 מטר.

ראה בסכסוך הישראלי-פלשתיני מאבק בין שתי תנועות לאומיות. עקיבא אור

במקביל, הצטרף לארגון 'ההגנה' ועם ההכרזה על הקמת המדינה גויס לצה"ל. בזיכרונותיו כתב איך ראה ביום שקדם לגיוסו את 'אלטלנה' מופגזת על-ידי הפלמ"ח. הוא נשלח למחנה אימונים ליד כפר יונה, והכיתה נתקלה באנשי אצ"ל שכיוונו את נשקם לאוטובוס שבו שהו הוא וחבריו החיילים. עם תום האימונים גויס לחיל הים, שממנו השתחרר ב-1950, אז החל לעבוד כמלח בצי הסוחר על סיפון האנייה "תל אביב" שהפליגה בקו ישראל-ארצות הברית. כעבור שנה, הצטרף למרד הימאים המפורסם ובעקבותיו החל לעבור תהליך של פוליטיזציה. המפלגה היחידה שתמכה בשובתים הייתה המפלגה הקומוניסטית, מק"י, ועיתונה היומי, "קול העם".

בעקבות מנהיג מרד הימאים, נמרוד אשל, הצטרף למפלגה שהקים מנהיג השמאל במפ"ם, ח"כ משה סנה, שהתמזגה בשנת 1954 במק"י. בשנת 1962, החלו לגבור בו הספקות באשר לדרכה של בריה"מ והתנועה הקומוניסטית. אור, שסיים לימודי פיסיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, החל לשקוד עם חברו לתא המפלגתי, משה (מושיק) מחובר (כיום פרופסור באוניברסיטת לונדון), ספר ביקורתי על "מבצע קדש" מ-1956 והסכסוך הישראלי-פלשתיני, בהתבסס על קטעי עיתונות בעברית, תחת הכותרת "שלום, שלום ואין שלום". העיתונות התעלמה מהספר, מלבד "קול העם" שפירסם סקירה צוננת ולא אוהדת במיוחד.

אור וחבריו החלו לגבש תפישה ביקורתית של הסכסוך עם הפלשתינים שראתה בו מאבק בין שתי תנועות לאומיות, ולא סכסוך בין "האימפריאליזם" לבין "המחנה הסוציאליסטי", כפי שסברה מק"י. במקביל, החלו הוא וחבריו לבקר את המשטר הסובייטי וכן תקפו את ההסתדרות על שהייתה גם איגוד מקצועי וגם מעסיק גדול במשק. לימים יספר אור, כי במפגש של "מצפן" נכח צעיר אחד שקיבל השראה גדולה מרעיון פירוק ההסתדרות. קראו לו חיים רמון.

ב-1962, גורשו הוא וחבריו ממק"י. בזיכרונותיו כתב: "זמן רב ניסינו 'לשנות את המפלגה מבפנים'. כששמענו כי בסניף תל אביב יש אנשים הקרובים לדעותינו נפגשנו עמם כדי לתאם את מאבקינו לשינוי המפלגה. כשנודע הדבר למנהיגי המפלגה הם קראו למושיק ולי ל'בירור' אצל אסתר וילנסקה… באנו מוכנים לדיון רעיוני. וילנסקה פתחה: 'חברים יקרים, למה לכם להיכנס לעימות הזה, אנחנו מעדיפים לתת לכם מלגות ללמודים במוסקבה'. נדהמנו והסתלקנו. נקראנו גם לשיחה בביתו של סנה… אחד מאתנו, אינני זוכר מי, אמר לסנה, 'אבל לנין כתב ש…' וסנה גער בנו מיד: 'את לנין תשאירו לי'".

עד שנת 1967, הייתה קבוצת "מצפן" חסרת כל השפעה. בשנת 65', הצטרפו לרשימת "העולם הזה-כוח חדש" של אורי אבנרי, אך לא מילאו בה תפקיד משמעותי. בעקבות המלחמה, החלה הקבוצה להתפרסם. בשנות ה-70', ספגה הקבוצה זעזועים רבים בעקבות פיצולים ופילוגים רבים בתוכה, כאשר השיא היה מעצר פורשי "מצפן", חברי ארגון 'החזית האדומה' בראשות אודי אדיב, בשלהי 1972, והרשעתם בריגול למען סוריה. קבוצות שונות שפרשו מ"מצפן" המשיכו לפעול בארץ, אך הארגון המקורי דעך והגיליון האחרון של כתב העת יצא לאור ב-1982.

אור עצמו עזב את ישראל ללונדון בשנת 1964, שם למד קוסמולוגיה עם חברו לכתה, הפיזיקאי סטיבן הוקינג. שם גם פגש את ראשי השמאל החדש של אותה עת, בהם דניאל כהן-בנדיט, "דני האדום", והצטרף לקבוצת שמאל קטנה. הוא היה מיודד עם דמויות בשמאל הלונדוני כגון המרקסיסט השחור ס. ל. ר. ג'יימס, מזכירו של טרוצקי, והמשורר היהודי-וינאי, הקומוניסט אריך פריד. מקץ 26 שנה, ב-1990, שב ארצה לטפל באמו החולה בכפר שמריהו והיה פעיל בוועד לשחרורו מהכלא של מרדכי וענונו. בשנותיו האחרונות, עסק בעיקר בכתיבת ספרים על פוליטיקה ופילוסופיה בצד קטעי זיכרונות, והמשיך להיות פעיל בחוגי השמאל הישראלי. הפעם האחרונה שראיתיו הייתה באזכרה לרחל אבנרי ז"ל במועדון "צוותא" בתל-אביב.

לפני חמש שנים כתב בזיכרונותיו: "כשאני עושה ב-2008 מאזן של פעילותי ב'מצפן' ושואל את עצמי אם הזמן והמאמצים שהשקעתי במאות הפגנות, הרצאות, אספות, כתיבת מאמרים ומאמצים לאיסוף תרומות וגיוס אוהדים – שלא הביאו למימוש מטרות הארגון – היו לשווא, תשובתי היא: גם אילו ידעתי מראש שפעילותי לא תשיג את מטרתה, הרי כאדם בעל מצפון חברתי לא הייתי פועל אחרת… מטרות 'מצפן' טרם מומשו – וטרם התיישנו. את משימותיו ישלים דור חדש של מהפכנים בעתיד".