שוחים נגד הזרם: המסע הארוך של מפלגת דעם

במשך שנים ארוכות, פועלת בישראל מפלגה בשם 'דעם מפלגת פועלים'. דעם היא המפלגה הקשה ביותר לעיכול במפה הפוליטית: היא תוקפת את ההנהגה הערבית הממוסדת אך מבקרת קשות את הממשלה. היא תומכת עקבית באביב הערבי אך מתנגדת נחרצות לאסלאמיסטים. יש לה השקפה מרקסיסטית סדורה מאוד, אך בשונה מחד"ש, אנשי דעם בחרו להציב בראש הרשימה אישה ערבייה, חילונית, סוציאליסטית ופמיניסטית, אסמה אגברייה-זחאלקה ולא פוליטיקאים קומוניסטים ותיקים. המפלגה מבקשת להגן על זכויות העובדים אך מסרבת להיכנע לשלטון האימים של עפר עיני בהסתדרות ופועלת לאיגוד פועלים כמו נהגי משאיות באשדוד ובקרית חיים ולמציאת תעסוקה לנשים ערביות באמצעות האיגוד המקצועי שלה, מען. כמפלגה מרקסיסטית היא מציגה קו חילוני מובהק, אך מבקשת להיכנס לבתים שבהם תלויות תמונות הבאבא סאלי, או פסוקי קוראן ופסלי מריה. כמות האנשים שאוהדים את דעם נאמדת בעשרות אלפים. בבחירות היא זכתה ב-3,000 קולות בלבד.

חילונית, פמיניסטית, סוציאליסטית. אסמא אגברייה זחאלקה.

חילונית, פמיניסטית, סוציאליסטית. אסמא אגברייה זחאלקה.

לשמאל הממוסד קשה אפוא לעכל את דעם. יתירה מכך, כאשר בוחנים את הפרסומים באתר המפלגה, מגלים ניתוחים פוליטיים שאינם מופיעים בשום מקום אחר. כך, למשל, כתב השבוע מזכ"ל דעם, יעקב בן-אפרת, מאמר תחת הכותרת "מה בצד הפלסטיני של גדר ההפרדה?". בן-אפרת חושף מציאות קשה: "ספק אם יעבור זמן רב עד שהתסיסה בגדה המערבית תגלוש לעברה השני של הגדר, ולתודעת הציבור הישראלי. המצב הכלכלי הוא בכי רע, הרשות הפלסטינית אינה משלמת את המשכורות כי קופתה ריקה, ומאחר והיא מעסיקה 16 אחוז מכוח העבודה, כל הכלכלה המקומית משותקת. משכורת חודשית של מורה פלסטיני עומדת על 3,000 שקל, ושכרו היומי של פועל אינו עולה על 87 שקל (בהשוואה, שכר המינימום היומי בישראל הוא 182 שקל). נוסיף לזה שיעור אבטלה של 20 אחוז, שמגיע ל-34 אחוז בקרב צעירים בגלאי 15-25, ומה שאנחנו מקבלים הוא הר געש פעיל, שאינו חדל לפלוט זרמי לבה רותחים. בישראל מעדיפים כנראה לקוות שזרמי הלבה לא יחצו את גדר ההפרדה".

המצב הקשה ברשות הפלסטינית צריך להדאיג כל ישראלי, אך דומה שלפי שעה, היחידים אשר מודאגים מהר הגעש הפלסטיני הם חברי דעם. חד"ש וההנהגה הערבית ממשיכות לתמוך באבו-מאזן, שעיקר קיומו מתבסס על כספים המועברים לרשות מארה"ב, האיחוד האירופי וישראל. המחשבה שניתן יהיה לקיים לעד משטר כזה נופצה במהפכה המצרית שהביאה להפלתו של מובארכ. בימין מאמינים שאפשר יהיה "לנהל" את הסכסוך לנצח. בשמאל מפנטזים על הסכם אוסלו נוסף שבמקום לגעת בבעיות המהותיות של הסכסוך, יעקוף אותן עם סיסמאות ריקות מתוכן.

בשונה מאנשי 'שלום עכשיו', שקראו לנשיא האמריקני אובמה לבוא לנאום בכיכר משל היה אובמה המשיח הדרוש לשמאל הישראלי אחרי שכל המאורות כבו, מנהיגי דעם אינם מתלהבים מאובמה. הם יודעים היטב את התפקיד שאובמה ממלא, למשל, בנעשה בסוריה. במאמר שפירסם בן-אפרת בראשית החודש, הוא כתב: "במשך שנתיים האמריקנים ובני בריתם לא נקפו אצבע כדי למנוע את מעשי הטבח, ההרס ואת פשעי המלחמה המזעזעים שביצע המשטר הפשיסטי הסורי נגד אזרחיו. הם יזמו שלוש פניות למועצת הביטחון בידיעה ברורה שהרוסים והסינים יטילו וטו, וארגנו ועידות תמיכה שלא יצרו כל תמיכה ממשית. הם נמנעו להושיט סיוע צבאי או הומניטארי לאופוזיציה בטענה כי היא מפוצלת וכי צבא סוריה החופשי אינו אמין, בשעה שאיראן ורוסיה חימשו את המשטר ותמכו בו כלכלית".

בן-אפרת ממשיך: "התוצאה המידית הייתה כפולה: צבא סוריה החופשי, המורכב מפורשי הצבא ואשר ייצג את המהפכה הסורית, איבד את השפעתו. את מקומו תפסו קבוצות אסלאמיות רדיקליות כמו 'ג'בהת אל נוסרה', אשר הוצאה מחוץ לחוק על-ידי האמריקנים, ו'אל-תווחיד' באזור חלב. מצד שני, הרצח של 70 אלף אזרחים, ההרס של שני מיליון בתים והטבח בחפים מפשע גרמו לבריחתם של למעלה משני מיליון פליטים, שנשארו חסרי בית וחסרי פרנסה. כך הגשימה הנבואה את עצמה. המהפכה הסורית הופכת ממהפכה עממית למלחמת אזרחים בעלת אופי עדתי, שבה לאף צד אין יכולת להכריע".

בפועל, דעם משמשת המצפון של השמאל הישראלי, בפרט נוכח העובדה שהמפלגה הקרובה לה ביותר לכאורה מבחינה פוליטית, חד"ש, תומכת במאמרים המפורסמים בערבית בעיתונה היומי, "אל-איתיחאד", באסד. מכאן עולה השאלה מדוע אותם אנשי שמאל אינם מעוניינים להצביע עבור דעם בשעה שכל מפלגות השמאל האחרות הכזיבו. ועוד יותר מעניינת השאלה מדוע ישראלים הרוצים בצדק חברתי המשוחרר מכבלי הלאומנות, הפונדמנטליזם והקנאות אינם תומכים במפלגה. התשובה הרגילה היא, שדעם לא עוברת את אחוז החסימה. זו תשובה חלקית וכמעט לא כנה, משום שמפלגה עוברת את אחוז החסימה אם מצביעים לה. בעיית הביצה והתרנגולת לא קיימת פה כיוון שרק תמיכה מסיבית במפלגה יכולה להביא אותה לעבור את סף אחוז החסימה.

האמת היסודית היא, שלממסד הישראלי ולממסד הערבי יש אינטרס זהה למנוע את חשיפתה של דעם. בבחירות האחרונות, עבדה המפלגה בתנאים קשים עם תקציב בחירות מצומצם מאוד ועבודת שטח שלוותה בקמפיין פייסבוק, בתשדירי תעמולה ברדיו ובמודעות בעיתונות. זה לא מספיק כדי לחשוף את המסר הייחודי של המפלגה לציבור. שני הממסדים פועלים נגד דעם משום שהם מבינים כי הפוליטיקה שלה יכולה לשבור את המחיצות הקיימות בין יהודים לערבים, בין אנשי ימין לבין אנשי שמאל, בין תושבי שדרות ובין תושבי אום אל-פחם. הסירוב המתמשך של המפלגה לאמץ גישה לאומנית ערבית מפריע לממסד הישראלי דווקא משום שהוא יכול לחיות עם חנין זועבי ולא עם אסמא אגברייה זחאלקה. והוא מפריע לממסד הערבי משום שהמפלגות הערביות מתקיימות בעיקר מהצבעה שבטית.

כך, במאמר שפירסם בעיתון "הארץ" תחת הכותרת "בעד השבט, נגד המדינה", כתב סלמאן מצאלחה (5.2.2013): "אום אל-פחם, העיר שבה 'האופיום להמונים' מחולק בשפע, מתברר לפתע שהתושבים גילו את המרקסיזם – כמחצית מהמצביעים נתנו את קולם לחד"ש. לו השינוי הזה היה אמיתי, ודאי חד"ש היתה זוכה בראשות העיר, ולא התנועה האיסלאמית. ההסבר להצבעה לחד"ש הוא שבטי: הוציאו מהרשימה את עפו אגבאריה, המועמד של חד"ש, ולא יישאר זכר לתודעה המרקסיסטית המדומיינת בעיר האיסלאמיסטית. משהו דומה התרחש בירכא, יישוב דרוזי גדול, שם קרוב ל-40% הצביעו בעבור חד"ש. אולם מבט על התפלגות ההצבעה חושף תמונה מעניינת: קרוב ל-50% מבעלי זכות ההצבעה בירכא נתנו את קולותיהם למפלגות כמו ש"ס, הליכוד-ביתנו והבית היהודי. חד"ש קיבלה הרבה קולות מכיוון שהציבה מועמד מהכפר במיקום גבוה".

דעם פועלת אפוא נגד הזרם. המסר שלה מבקש לאתגר עשרות אלפי יהודים וערבים שרוצים לצאת מההצבעה השבטית ולהתחיל לעסוק במהות הפוליטיקה בישראל. גם דעם אינה מסתירה את העובדה שהיא מפלגת שמאל. אך בשונה ממרצ, הקוראת לשמאלנים "לחזור הביתה", דעם רואה עצמה כמי שבונה בית חדש ויוצקת הגדרה מחודשת לשמאליות שלה. אפשר להסכים עם אנשי דעם, אפשר גם לחלוק עליהם. אך ככל שתיחשף החלופה שהמפלגה מציעה לציבור הרחב, היהודי והערבי כאחד, ניתן יהיה לגבש גם בשמאל הישראלי זרם פוליטי עקרוני שמבקש לצאת מהשיח הקיים המשסה לאום בלאום ומתחיל בשיח חדש שבבסיסו הבעיות החברתיות והכלכליות המשותפות ליהודים ולערבים. המסע של דעם הוא ארוך, אך ראוי. מול הפוליטיקה שמציבה בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש, דעם היא קרן אור אמתית ביכולת לנהל רב-שיח יהודי-ערבי המשוחרר מכבלים של לאומנות, שיסוי, הסתה ודה-לגיטימציה.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “שוחים נגד הזרם: המסע הארוך של מפלגת דעם

  1. מרקסיזם, "הגדרה מחודשת לשמאליות"? הרי חד"ש מצליחה, לשיטתך, בעיקר במקומות בהם היא מצליחה לטשטש את זהותה המרקסיסטית, והראייה דוב חנין והטיקט האקולוגי שלו! מדוע לא להסיק, אם כן, שזהותה המרקסיסטית המובהקת של דעם היא העומדת ביסוד כשלונה?

  2. אם חדש זקוקה לטשטוש זהותה המרקסיסטית אבל בראשה יושבים קומוניסטים ותיקים והיא בכלל ידועה כמפלגה הדוברת בשתי שפות כשבכל אחת מהן משתנים התכנים על פי הצורך, הרי שהיא מפלגה שאינה ראויה, מביכה שהצביעות וחוסר היושרה מחשיכים לה נתיב. אין סיבה לדעם להתחכות אחריה בסופו של דבר הגישה השיבטית שבה דעם נלחמת תתמוסס.
    דעם חוקרת ובודקת את המציאות הפוליטית והחברתית כל הזמן. זה שנים שלא עובר שבוע בו דעם פותחת ישיבה בסקירה פוליטית מקיפה ודיון עליה. כלומר היא חותרת כל הזמן לשינוי ולהתפתחות תוך חקירה מתמדת. שום דבר המתקיים היום לא ייושם בסד של מרקסיזם מן המאה שעברה, אנשי דעם בחרו להציב בראש הרשימה אישה ערבייה, חילונית, סוציאליסטית ופמיניסטית, אסמה אגברייה-זחאלקה ולא פוליטיקאים קומוניסטים ותיקים. המפלגה מבקשת להגן על זכויות העובדים אך מסרבת להיכנע לשלטון האימים של עפר עיני בהסתדרות ופועלת לאיגוד פועלים כמו נהגי משאיות באשדוד ובקרית חיים ולמציאת תעסוקה לנשים ערביות באמצעות האיגוד המקצועי שלה, מען. כמפלגה מרקסיסטית היא מציגה קו חילוני מובהק, אך מבקשת להיכנס לבתים שבהם תלויות תמונות הבאבא סאלי, או פסוקי קוראן ופסלי מריה. נראה שדעם חיה את הוויית המאה ה21 ויש בה פתיחות ופלורליזם שאינן קיימות אצל חדש. דעם אינה צריכה לטשטש את המרקסיזם , הרתיעה של הרחוב מפני המרקסיזם תלך ותיטשטש ממילא ומכיוון שדעם כבר רגילה לשחות כנגד הזרם, היא תמשיך בדרכה המאד ייחודית ואנשים יצטרפו אליה לאט לאט. היעדים של דעם אינם קלים לתפיסה וגם לא לעיכול. אך ברגע שנגעת, נשאת… הזמן הזמן והנסיבות הם אלו שיצרו את הקרקע הפוריה לכניסת דעם למקום של השפעה.

  3. כמה השגות סמנטיות:
    בעבר טרחתי ומחיתי בתגובותיי כאן על ההבדל העצום בין השמאל לבין מה שהציונים מכנים שמאל וטעמיהם עימהם. הבחירה מדעת לכנות גופים כגון שלום עכשיו, מרצ, ולדידי גם חד"ש, בתואר שמאל או גרוע מכך, השמאל (בה"א הידיעה), הינה פרופגנדה ציונית שמטרתה למחוק כל קול אחר – שפוי ומפוכח יותר – של גורמים אחרים בשמאל המתנגדים למה שמכונה שמאל. דבר זהה קרה גם במחאה החברתית, כשהתקשורת הציונית ושאר גורמים בעלי אינטרסים צרים הצהירו על מה שכונה הנהגת המחאה ובפועל מחקה מהתודעה הציבורית כל צורת מחאה אחרת (למשל של מזרחים, של תושבי דרום ת"א, של גדולי לוחמי הצדק בדורנו מהתנועה למען דיור ציבורי – המעברה, תנועת אחותי ועוד כאלו שקולם וקולן הושתק באמצעים מרושעים).

    והנה עלית על טיעון מעניין, נכון לטעמי: "האמת היסודית היא, שלממסד הישראלי ולממסד הערבי יש אינטרס זהה למנוע את חשיפתה של דעם… שני הממסדים פועלים נגד דעם משום שהם מבינים כי הפוליטיקה שלה… מפריע[ה] לממסד הישראלי… [ו]מפריע[ה] לממסד הערבי…".
    אלא שבעוד שנטשת נטישה מבורכת את הליכוד ואת שאר הפורעים הציוניים, עדיין לא נטשת את הטרמינולוגיה המשרתת פורעים אלו: "חד"ש וההנהגה הערבית ממשיכות לתמוך באבו-מאזן…". לא נכון. חד"ש לחוד ומתנגדי אבו מאזן לחוד. בל"ד למשל קראה להתפטרותו של אבו מאזן עוד ב2009 (חד"ש שתקו כדגים). במה שמכונה 'הגדה המערבית' ישנה התנגדות גורפת לאבו-מאזן הנתפס כמשת"פ של הציונים ואפילו כציוני בעצמו. ההנהגה הערבית? אין כל כך דבר כזה (ראה מאמר מצויין של מרזוק אלחלבי – "מבט אחר על הפוליטיקה הערבית בישראל", אתר מגפון) וגם אם יש דבר כזה, רוב הפלסטינים אזרחי המדינה הציונית אינם רואים בה הנהגה לגיטימית (ראה "הצבעת המחאה של ערביי ישראל: בעיקר נגד הח"כים שלהם" – שלומי אלדר, אתר al-monitor.com).

    גם סלאמן מצאלחה מתעתע: "כמחצית מהמצביעים נתנו את קולם לחד"ש". נתון זה ראוי להתייחסות רק כאשר מופיע לצידו, בצורה ברורה ומובלטת שאינה מותירה מקום לספקולציות, שכ50% החרימו את הבחירות שם (באום אל פחם, בירכא, ובעוד הרבה מקומות). יש להפריד גם בין אחוזי ההצבעה של פלסטינים לבין אלה של הדרוזים והבדואים. הפרדה כזו ממפה טוב יותר את השיעור האמיתי של המצביעים המכונים בפשטות ערבים (או לא-יהודים), למי הצביעו, מאיזו סיבות הצביעו וכו'. ממליץ לך על מאמרים של ד"ר אסעד גאנם, של ד"ר עאדל מנאע, של ד"ר נאדים רוחאנא, של ד"ר מרזוק אל-חלבי – אלה יודעים לתאר נכוחה את המציאות בחברה הפלסטינית.

    דעתי כדעתך: דעם היא מפלגת שמאל. בניגוד לדעתך (המעידה על בורות יותר מאשר על השקפת עולם), מרצ, חד"ש ושלום עכשיו אינם שמאל. הדיון על דעם לא הוגן שיתנהל ביחס או בהשוואה לגורמים אלו. גם הניגוד לעמדותיה של בל"ד אינו במקומו. דעם היא המשלימה של בל"ד, לא הניגוד שלה, והמטרה (המוצהרת) של אגברייה הוא לאזן את השיח הלאומי שמובילה בל"ד, לא בהכרח לייתר אותו ולא בהכרח להתנגד לו.

      • יש בעייה באתר רשימות כאשר שמים בתגובות שני לינקים ומעלה. במקרה כזה התגובות עוברות לפח האשפה בלי שהבלוגר (כל בלוגר שמפרסם, לאו דווקא דוד מרחב) יראה זאת, אלא אם כן טרח וחיפש גם בפח האשפה הוירטואלי.
        בגלל בעיה טכנית זאת אני מעתיק במלואה את הכותרת, את האתר בו התפרסם המאמר ואת שם הכותב. שים כל זאת בגוגל ותמצא בקלות את המאמרים. אני מנסה לשים את הקישורים בתגובה נפרדת. מקווה שלא ייעלם בתהום הנשיה הוירטואלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s