בשורת הפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית

כלום מתגמל ופורה הוא יותר עמלכם, היסטוריונים?
פה תכלו עת רבה יותר וגם ייתר של שמן.
הן אצלכם יצירה גדלה בלי מידה ותופחת
עד עמודת האלף, ורב הבזבוז בפפירוס.
זאת מכתיבים שפעת העובדות וכלליו של הז'אנר.
כלום תקצרו תבואה ויבול על חריש ועל יגע?
מי יגמלכם כמו לאיש המקריא 'חדשותיה של רומא'?
 
יובנאליס, סטירה ז' (יובנאליס, הסטירות, עמ' 176, תרגמה מרומית והוסיפה מבוא, הערות ומפתחות: רחל בירנבאום, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 2003)
 
העיתון "מעריב" חושף הבוקר כי החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית מצוי בסכנת סגירה. לפי "מעריב" ופרופסור גבריאל מוצקין ששימש מרצה בחוג, מספר הקורסים והסמינריונים ירד פלאים ויש תלמידים המבקשים לנטוש את החוג היות שהקורסים המוצעים בו הם דלים, יחסית, לעומת אלה שמוצעים באוניברסיטת תל אביב.
 
הרבה שנים חלפו מאז עמד הפרופסור יוסף קלויזנר המנוח על הר הצופים והכריז, "ברוך שפינוזה, אחינו אתה, אחינו אתה". שנים רבות עברו מאז חיים יהודה רות, יוסף ליבס, יוסף אור, מרטין בובר, ש"ה ברגמן, ישעיהו ליבוביץ ואחרים היו לאורים ולתומים של ראשי האוניברסיטה העברית, פרנסיה ומתקצביה. קרנה של הפילוסופיה ירדה, וכך ירדה קרנם של מיטב מדעי הרוח. אט-אט מבקשים להם הביורוקרטים ופרנסיה החדשים של האוניברסיטה – והאוניברסיטה העברית איננה שונה בכך מזו שברמת אביב ומזו שעל הכרמל – להכניס לנו לראש שזה לא "רווחי", שאין בכך "תועלת", ש"לא ייצא מזה כלום".
 
אפשר רק להצטער על המגמה הזו, ואפשר גם להילחם על מקומם של הפילוסופיה, הלימודים הקלאסיים, ההיסטוריה הכללית, השפות השמיות, הארכיאולוגיה והספרות הצרפתית, במרחב התקצוב האקדמי הישראלי. יש המדמים בנפשם כי זהו קרב אבוד מראש; יש המנסים להוכיח כי יש בכל זאת מהתועלת בפילוסופיה או במדעי רוח אחרים ודוחפים תלמידים לתוכניות MA קצרצרות ומרוכזות או למסלולים מהירים לדוקטורט. הטובים, מה לעשות, נסים על נפשם ללמוד בחו"ל, שם – אפילו בארצות הברית – יש עדיין תקציבים וכבוד למדעי הרוח.
 
יכול להיות שחרב הקיצוצים והחיסולים תפסח על כמה מהחוגים שבעבר נחשבו לתפארת האוניברסיטאות. יכול להיות, ואף סביר מאוד, שלא יהיה כך.
 
באחת השיחות שהיו לי עם פרופסור ליוונית, בשנות השבעים לחייו, הוא נתן לי במתנה ספר בן 40 שנה. הספר שיצא לאור בחודש שבט תשכ"ז, פברואר 1967, שנקרא "דורון" והודפס כמחווה לפרופסור בנציון כ"ץ המנוח. כ"ץ נבחר בשנת 1959 לדיקאן הפקולטה למדעי הרוח, ושנה לאחר מכן מונה לסגן הרקטור. בשנת 1964 נבחר לרקטור אוניברסיטת תל אביב.
 
כ"ץ, שקיבל דוקטורט בפילולוגיה קלאסית ובפילולוגיה אוריינטאלית בשנת 1929 מאוניברסיטת קראקוב, היה ציר בקונגרסים ציוניים, שימש מרצה לספרות עברית במכון למדעי היהדות בוורשה וכתב מאמרים לרוב על אייסכילוס, שירת ביאליק, פועלם הספרותי של טשרניחובסקי, גנסין ושטיינברג, ותרגם מיוונית קלאסית מבחר מכתבי אייסכילוס, אריסטופנס, אריסטו, מרטיאליס, פירדוסי ועומר כיאם. הוא ייסד את החוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב והספיק לכתוב ולתרגם רבות, בין השאר הספר "מערכות ארוס" הדקיק שעוסק בשירה לירית יוונית.
 
אלה היו ענקי הרוח והדור של פעם, זו המורשת עליה דורכים ברגל גסה אלה המבקשים לחסל כל זכר לפילוסופיה ולקלאסיקה. אלא שבעוד שמפעלם ועיסוקם של גדולי הדור מפעם (ועדיין נשארו כמה וכמה כאלה בהווה) יזכה להיכנס אל נצח הפעילות הספרותית והתרבותית, אותם פקידים קטנים וביורוקרטים רבי-כוח לא ייזכרו אלא כביטוי לניוון תרבותי וחברתי.

ברוח הדברים שכתב אורי ניסן גנסין לזכרו של פרידריך ניטשה:

"אמנם, הכול יודעים את גדולתו של ניטשה; גם ניסו לא פעם להעריכו ולהמשילו לכמה וכמה מאנשי המעלה; אולם את ניטשה אי-אפשר להמשיל אלא לו לעצמו. שנים תעבורנה, עשוריות בדורות תנקופנה, הכול יתחלף, הכול ישונה, אולם שמו של פרידריך וילהלם ניטשה לא יסוף לעד!"