הבחירות להסתדרות והבחירות הכלליות: מכנים משותפים

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 8.5.2012

בנימין גונן בן ה-84, קומוניסט ישראלי רשמי, התראיין בשבוע שעבר ל"מעריב" והביע חרטה על כך שהוא וחבריו לחד"ש ולרק"ח סייעו לחיים רמון להביס את הברפלד המנוח, בבחירות על ראשות ההסתדרות לפני 18 שנה. גונן, אז מנהיג סיעת חד"ש, מונה לתפקיד בכיר בהנהגת ההסתדרות תחת כהונתו של עמיר פרץ. רמון, שלפי עדות אחד מישישי 'מצפן' קיבל את הרעיון של פירוק ההסתדרות והקמת איגוד מקצועי עצמאי מחוגי 'מצפן' שבהם השתתף כשומע, קיבל את תמיכת מפ"ם ורק"ח, כשפרש ממפלגת העבודה וייסד את סיעת 'חיים חדשים'.

הקומוניסטים הגלויים והמוסווים עזרו לו, וגם לרבין המנוח היה זה סידור לא רע: בניגוד למיתוסים הרווחים, רבין היה רפובליקני בנשמתו, תיעב את הסוציאליזם על כל מה שכרוך בכך, שנא את הממסד המפא"יניקי שתמך בשמעון פרס ודמה יותר לריצ'ארד ניקסון, ששנא את השמאל אך במדיניות חוץ ידע לפלרטט עם יריבים מרים כמו סין העממית וחתם על הסכם שלום עם וייטנאם.

לא היה צורך להעלות מהאוב את שחקני העבר האלה, אלמלא הבחירות בהסתדרות היו בפתח. לפי ההערכות תימשך שליטתו של עופר עיני בהסתדרות. היריב העיקרי שלו, ח"כ איתן כבל – שהקים קואליציה מוזרה של אנשי ליכוד ועבודה לצד אנשי מרצ וחד"ש – כנראה לא יזכה בבכורה. קשה לדעת מה יקרה בבחירות להסתדרות, שתוכרענה על קולות הוועדים, אבל מה שמעניין הוא הקואליציה שנרקמת כדי לחסל את עיני. כבל וחבריו רוצים להפוך את האיגוד המקצועי הגדול בארץ למכשיר פוליטי במאבק נגד נתניהו, בשעה שיחימוביץ', עיני וחבריה רואים בהסתדרות נכס לקראת מו"מ קואליציוני עם הליכוד, בהנחה שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה.

הקואליציה שנוצרה בין ציונים לבין אנטי-ציונים, בין סוציאליסטים, קומוניסטים ורביזיוניסטים-לכאורה, מלמדת משהו על התלכיד הפוליטי החדש שנוצר בשמאל. המחלוקת המדינית העזה קהתה עם השנים. ספק אם יש אדם שפוי במפלגת העבודה שמוכן להמר על הסוס הפלשתיני, לכן מתחילים שם לאתר את נקודת התורפה החברתית וללחוץ עליה.

כל זה תקף לגבי איגוד מקצועי עם מספר חברים מוגבל ומנגנון מסודר. זה לא תקף לגבי מדינת ישראל, כשהבחירות הכלליות יוצרות כאוס מוחלט במערכת הפוליטית. תלכיד כוחות חדש נוצר נגד נתניהו: כפי שאמר בוז'י הרצוג השבוע ב'פופוליטיקה', אחד הגורמים המשמעותיים שיכריעו את הבחירות הקרובות הוא אחוז ההצבעה בקרב הערבים. כמו במקרה של ההסתדרות, השמאל הציוני פונה לתמיכת הערבים כדי להביס את האויב המשותף. הכול כשר כדי לערער את הבית מהמסד ועד הטפחות ולחולל שינוי. אם יעברו הערבים ל-70-80 אחוזי הצבעה והמפלגות הערביות יזלגו לכיוון ה-14-15 מנדטים, הכוח האלקטורלי החדש יכול לשנות את כל התמונה.

אם למישהו יש ספק עד כמה השמאל מוכן להסתמך על הערבים בדרך לשלטון, שיטלפן לאחמד טיבי, וישאל אותו עד כמה היו המפלגות הערביות הדבר החם בשעות שלאחר המדגם בבחירות 2009. בקדימה ניסו לברר אם יש מצב שהסיעות הערביות תתמוכנה בכינון ממשלה בראשות לבני. כשרביב דרוקר סימס לטיבי, ענה בתשובה חד-משמעית: "לא!". יכול להיות שהפעם הוא יהיה קצת פחות חד-משמעי. לאויבי נתניהו, בדיוק כמו למתנגדי עיני, אין גבולות. ודאי שלא בעת הנוכחית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s